"שתי דרכים נפרדו ביער עבות. בחרתי בזאת שהלכו בה פחות, וזה היה כל ההבדל" - כך כתב המשורר רוברט פרוסט ב-1915. היום, יום שלישי, ה-15 במרס 2011, עלולים-עשויים המונים בגדה המערבית וברצועת עזה להיאלץ לבחור גם הם. לאחר הטבח המזוויע של ליל שבת באיתמר, לא רבים מאיתנו בישראל מודעים למה שצפוי להתרחש בשטחי הרשות הפלסטינית היום. מזה מספר שבועות, בהשראת ההתקוממויות העממיות בעולם הערבי, מתכננים הפלסטינים הפגנות גדולות בלב רמאללה, בלב עזה, ואף מול התנחלויות מבודדות בלב הגדה. ההפגנות המתוכננות מתבססות על יוזמה של קבוצת צעירים שאינם מייצגים שום תנועה פוליטית, בהשראת ההצלחה האדירה שנחלה החברה האזרחית בעולם הערבי, והזעזוע שלו היא גרמה ברחבי העולם כולו במאבקה הנחוש, העיקש והבלתי-אלים. דף הפייסבוק הרשמי של ההפגנה כבר מונה רבבות בני אדם. נראה שמטרותיה קשורות בחלקן הקטן לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אלה כוללות את התביעות הרשמיות והישנות של אש"פ - הארגון לשחרור פלסטין, התביעות החוזרות ועולות כמנטרה כמעט בכל יום. מקצתן ממילא מופרכות - כמו זכות השיבה למיליוני "פליטים" פלסטיניים. חלקן האחר כבר התקבע בלב הקונצנזוס בישראל - כזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית במסגרת הסדר של שתי מדינות לשני עמים. בכל מקרה, בתביעות אלה אין חדש. עם אלימות או בלי אלימות? מעניין שעיקר הדיונים ברשתות החברתיות הערביות מתמקדים בעניינים פנימיים של החברה הפלסטינית: איחוי הקרע בין הגדה לעזה, דמותם הרצויה של מוסדות המדינה הפלסטינית העתידית, שקיפות, דמוקרטיה, בחירות חופשיות וכדומה. נראה שהדיונים לקראת ההפגנה היום התמקדו בבניית פלסטין העתידית, ולא בהשמדת ישראל. זהו כיוון חיובי, שמשקף שינוי חשוב ורחב יותר באסטרטגיה הפלסטינית מזה שנים. את השינוי מובילים נשיא הרשות מחמוד עבאס (אבו-מאזן), וראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד. שניהם נוקטים בקו פעולה שדוחה את האלימות - במיוחד כלפי אזרחים - כאמצעי בלתי מוסרי ובלתי יעיל לקידום פתרון שתי המדינות. לכן גם גינו בלשון חד-משמעית את הרצח הברברי שהתרחש בליל שבת בבית משפחת פוגל באיתמר. עם זאת, ועם כל הכבוד לדיונים של הציבור הפלסטיני המתון בפייסבוק על דמוקרטיה ואחדות, הזוועה של ליל שבת הראתה לכולנו שקו הפעולה החדש של ההנהגה הפלסטינית טרם חלחל אל כל שכבות העם. אין ספק שהרצח הנתעב מחייב את המנהיגים באזור להוביל מהלכים נועזים ונחרצים של אכיפת חוק והנחלת מוסר אנושי בסיסי במערכת החינוך, בתקשורת, במקומות התפילה - ובפרט במערכת הפוליטית. כל אדם מתון בין הנהר לירדן - יהודי, מוסלמי או נוצרי; שמאלני או ימני; ישראלי או פלסטיני - חייב להתאחד כנגד קיצוניים האחראיים לרציחות כבאיתמר. אם המפגינים הפלסטינים של "יום שלישי הגדול" מבקשים להתמקד בשינויים מבניים וברפורמות פנימיות ברשות הפלסטינית, לאור התקווה שנתנו להם ההפגנות הגדולות בעולם הערבי בכלל - הרי שהטבח המחריד באיתמר מחייב אותם להתמודד עם הדילמה המפורסמת של המשורר רוברט פרוסט. שתי דרכים נפרדו בקורות חייו של העם הפלסטיני, זו של טרור וזו של מחאה אזרחית בלתי-אלימה. האם יבחרו המפגינים הפלסטינים היום בדרך השנייה, זו שהעם הפלסטיני הלך בה פחות? זאת השאלה שישאלו כל אזרחי ישראל - ומדינות העולם - בעוד שעות ספורות, כשהרחובות יתחילו - אולי - להתמלא, וחיילי צה"ל יידרכו - אולי - בעמדותיהם. שתי דרכים נפרדו בקורות חייו של העם הפלסטיני. אם יעזו הפלסטינים לדחות מעליהם את האלימות - יהיה זה כל ההבדל.