את ההמחשה לרוע הזה קיבלנו בשבת האחרונה. רק מפלצות של רוע ואכזריות מסוגלות למעשה הנתעב הזה, להיכנס לחדר ילדים, שבו תינוקות ישנים בשלווה במיטותיהם החמות, ולרצוח אותם זה אחר זה.
אבל הרוע הזה אינו מצוי רק בנפשם השפלה של חיות-האדם שאחזו בסכין. הוא מפעפע בלב מאות-אלפי אחיהם, בני-עמם. נכון, לא כולם כאלה, אבל יש רבים-רבים ששמחים על המעשה הנתעב ורואים במבצעיו גיבורים ו'שהידים'.
יש להם 'רשות' שבשידורי התקשורת שלה מהללים את הרוצחים האלה. יש להם 'שר לענייני אסירים' שכל תפקידו לפעול לרווחתם ולשחרורם של הפושעים הארורים האלה. יש להם כיכרות ורחובות על שמם של המחבלים, שכל 'גבורתם' בהרג אנשים, נשים וילדים.
כלפי חוץ הם מגנים את המעשה, אבל לא תשמעו בכל הגינויים הוקעה מוסרית והכרזה ברורה כי מי שעושה מעשים כאלה הוא פושע נתעב. לכל היותר יגמגמו משהו על כך שזה 'לא משרת את האינטרסים' של המאבק בישראל, ובאותה עת יחנכו ילדים על ברכי ה'מורשת' של אותן מפלצות.
מתי ייפקחו עינינו להבין שעם האכזרים האלה אין עושים שלום, כי אי-אפשר לעשות שלום עם צמאי-דם שכל מטרתם לחסל את המדינה היהודית, אם במלחמה אם ב'שלום' כביכול.
