קריאת המגילה היא המצווה העיקרית הקשורה בפורים. במקורות התרבות שלנו נקבע: "והכל חייבים בקריאת מגילת אסתר - אנשים ונשים
גרים ועבדים ומחנכים את הקטנים לקרוא בה. ואפילו כוהנים בעבודתם מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה. וכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצוות של תורה, שכולן נדחים מפני מקרא המגילה" [רמב"ם זמנים, הלכות מגילה].
האם החברה הישראלית נתנה דעתה לפתוח דלתות למהגרי עבודה, העבדים המודרניים, והגרים החיים בתוכנו ולשתפם, כדבר ההלכה של הרמב"ם. האם הם נמצאים בתודעתנו בין "אנשים ונשים, גרים ועבדים", לקיום מצוות החג עליהן מדבר הרמב"ם. להלכה של הרמב"ם - בדבר הכל חייבים, כולל גרים ועבדים - אין לה אחיזה בדפוסי החברה שלנו. לזכותה של היהדות הרפורמית, אני מוצא לנכון לומר מילים טובות, כשחוויתי לפני שנה להיות במחיצת מהגרי עבודה רבים, שהוזמנו לבית הכנסת ונהנו בעיקר ממצוות סעודת פורים, ממצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים כדבר ההלכה - "על-מנת לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות
וגרים". בית כנסת של היהדות המתקדמת הקפיד בקיום ההלכה, בכך שפתח דלתותיו לנזקקים מבני ישראל ולנזקקים שלא מבני עמנו. כולם שותפו במצוות החג.
הסימוכין ההיסטוריים למסופר במגילת אסתר הם קלושים ביותר. יש לשים לב לשמות - אסתר ומרדכי - שמות שאינם יהודיים. יתרה מזאת, השמות אסתר ומרדכי שאובים משמותיהם של שני אלים מתרבות פאגאנית בבלית - אישתר (אסתר) ומורדוך (מרדכי). מקורות השם אינם מפריעים לי. יש בלבי צער שדווקא הסיפור הזה, שהיה לסמל ומשל לגורל הקשה מנשוא של העם היהודי בין העמים, קיבל במרוצת הדורות ביטוי של
חג שיש בו התרת הרצועה ומצווה להשתכר בו "עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הֲמָן לְבָרוּך מָרְדְכַי".
פורים הוא חג לזכר מאורע היסטורי, גם אם אין אנחנו יודעים מתי בדיוק התרחש ומה באמת התרחש. אני נותן את דעתי לשם המן האגגי מזרע עמלק, שהייתה לו תוכנית "ואנזה" משלו להשמדה כללית של העם היהודי. קשה לי לקבל שבאותיות עבריות יינתן היתר לנקמה בעמו של מי שהגה את תוכנית "ואנזה" בממלכת אחשוורוש. אני מוכן לקבל מספר הספרים שלי כל ענישה כלפי האחראים הישירים לביצוע תוכנית ההשמדה, אבל אינני מוכן לקבל מספר הספרים את ההיתר - "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל הָעָם הַצָּרִים אוֹתָם
טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוּז" [מגילת אסתר ח', 11]. אינני מוכן לקבל שליבת הערכים של עמי, העם היהודי, תפרוס בפניי בגאווה את הנקמה כלפי כלל האזרחים: "וּשְׁאַר הַיְּהוּדִים בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶך... הָרְגוּ חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף". אני לא אהיה שותף לצעקות הגיל בבית הכנסת, לא ארעיש ברעשנים למשמע הרג המוני.
ערב פורים לפני שלוש שנים בני עוולה טבחו תלמידים רכונים על ספרי תלמודם בירושלים. ערב פורים השנה בני עוולה טבחו זוג הורים - אב ואם - וילדיהם בשנתם. אני תובע שימוצה הדין עם מבצעי הטבח האכזרי, אנשים חסרי צלם אנוש. אינני שותף למה שמתירה המגילה - נקמה הכוללת גם "
טַף וְנָשִׁים". אינני שותף לנקמה, שקיבלה בימינו את הכינוי "תג מחיר". אני גם דוחה את ההוראה שניתנה על-ידי סמכות רוחנית בישראל להשמיד את האויב העמלקי האכזר (המן הוא בן העם העמלקי) - "מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק, מִשּׁוֹר וְעַד שֶׁה, מִגָּמָל וְעַד חֵמוֹר" [שמואל א', ט"ו, 3]. סימוכין להשמדה טוטאלית של עמלק יש עוד בסיפור יציאת מצרים. בספר האוצר בתוכו את אוצרות הרוח של עמנו, אסור שיהיה בו צו המחייב להשמדה מוחלטת של עם, כולל נשים וטף ובעלי-חיים, הגם שצבאו היה שותף למעשים אכזריים.
אני חוזר כל פורים לסיפור המגילה, בידיעה שהיא מציינת מאורע היסטורי של עמי, גם אם אין לנו ידיעה מתי בדיוק התרחש האירוע ומה באמת התרחש בימי ממלכת אחשוורוש, כאשר על סדר היום עמדה תוכנית להשמדה כללית של עמי. עלילת הסיפור מובילה להצלת בני עמי במידה רבה בזכות נס וגם בזכות תושייתם של אנשים. אינני מציין את החג באכילת בשר ובשתיית יין. אני מתחבר יותר לשמחת השחרור משעבוד ולמצוות של משלוח מנות ומתנות לאנשים החיים בשולי החברה, כדבר ההלכה "על-מנת לשמח לב עניים ויתומים, אלמנות וגרים".
