השבוע הוחלט להעמיד לדין את ראש הממשלה לשעבר
אהוד אולמרט בפרשת השחיתות ב
הולילנד, שכל פרטיה עדיין לא ידועים לנו, אבל ברור שהיא נחשבת לאחת מפרשות השחיתות הגדולות בישראל. פרשה זו מאותתת כי השחיתות בישראל עלתה מדרגה בחומרתה, כאשר ישנה חדירה מסוכנת של השחיתות למערכת השלטונית, וזאת למרות הצלחתן של רשויות החוק לחשוף ולהעניש היום יותר מבצעי שחיתויות מבעבר. מערכת החוק והאכיפה בישראל נכשלה עד כה במאבק כנגד השחיתות, מאחר שהמאבק התמקד בעיקר בסממנים של השחיתות, כאשר הפן הארגוני-תרבותי העמוק יותר של השחיתות הוזנח לחלוטין. המאבק בשחיתות חייב להיות מקיף יותר מהמאבק שמתבצע היום כדי שיהיה יעיל יותר, ולכן עלינו לחשוב על אסטרטגיה חדשה במאבק בשחיתות, כזו שתגרום לשינוי אמיתי בהתנהגות פקידי הציבור ונבחרי הציבור שלנו.
הדיסציפלינה שעוסקת בתרבות ארגונית היא בעלת ממדים רבים, אך ניתן להשתמש בתיאוריות ארגוניות ספציפיות על-מנת לבנות אסטרטגיה יעילה, שתעזור באמת לשנות את תרבות השחיתות שהשתלטה על מדינת ישראל. מודל שיכול, לדוגמה, לעזור לנו מאוד בהבנת השחיתות, ובבניית אסטרטגיה למאבק בשחיתות, הוא מודל "פירמידת הערכים" של החוקר המפורסם אדגר שיין. שיין יוצא מהנחה שתרבות היא "מנגנון הגנה" אבולוציוני ופונקציונלי המסייע להישרדות של הקבוצה ולכן כל קבוצה מפתחת סוג של תרבות ייחודי משלה, המבוסס על העבר והמאפיינים הייחודיים של אותה קבוצה. במודל שלו, שיין ממפה את הרבדים השונים של תרבות ארגונית, כאשר הוא מזהה שלושה רבדים: הנחות יסוד, ערכים וסממנים, וטוען כי לכל אחד ממרכיבים אלה ישנה שפעה על התוצר הסופי שהוא התרבות שמנחה את התנהגות חברי הקבוצה.
מסקנה ברורה מהמודל של שיין היא שהנחות יסוד, שהן הרובד העליון בפירמידה, הן המושרשות ביותר; ערכים, שהם הרובד האמצעי, פחות מושרשים; ואילו סממנים הם ברמת העשייה ועדיין לא מופנמים אצל חברי הקבוצה. הנחות יסוד הן תוצר של ערכים שהתקבעו בחברה והפכו למובנים מאליו; ערכים הם תוצר של סממנים או מעשים שהפכו ליותר מקובלים; וסממנים הם הרובד הנמוך, שהוא המעשים הנראים לעין של החברים בקבוצה.
הנחת היסוד שעליה מבוסס המודל של שיין, מתאימה מאוד לעם היהודי בכלל ולישראל בפרט, מאחר שישראל והיהודים הם דוגמה קלאסית לקבוצה שנאבקת על קיומה, ומאמצת לעצמה תרבות המבוססת בעיקר על הרצון של הקבוצה לשרוד ולהתקיים בסיטואציה של מלחמה כמעט תמידית. התרבות שצמחה בארץ כתוצאה מכך היא תרבות המבוססת על האמירה "תאכל היום, כי מי יודע מה יהיה מחר" ולכן רוב האנשים מבקשים למקסם את הרווחים האישיים שלהם, מבלי לבחון את ההשלכות של מעשיהם על הזולת. מערך "מקודש" זה נובעת גם ההתנהלות המושחתת של בעלי תפקידים, מקבלי החלטות ואזרחים במדינה, שבהתאם להנחת היסוד פועלים כמעט באופן אוטומטי ללא מחשבה, כשהם מחליטים על פעילות לא הוגנת או מושחתת שממקסמת את התועלת שלהם על-חשבון תועלת הזולת ותועלת הכלל.
לשנות את הקלקול מן השורש
בחינת המודל של שיין חושפת בפנינו תמונה עצובה של השחיתות בישראל, מאחר שניתן לראות ששחיתות זו חדרה עמוק לערכים ולהנחות היסוד של החברה. העדות לכך היא שהשחיתות שנעשית כמעט באופן אוטומטי, ללא מחשבה, היא לא רק מעשה של יחידים, ויותר מכך - מעשי השחיתות נתפשים הרבה פעמים על-ידי פוליטיקאים, בעלי תפקידים ואזרחים מהשורה כמעשים נורמטיביים ומובנים. מכאן שאין זה מספיק להיאבק רק במעשי השחיתות עצמם - יש לפתח גישה שלמה, שתעזור להילחם ולמוטט את ערכי היסוד שהם בסיס השחיתות האמיתי.
אסטרטגיה נכונה לפעולה שמבוססת על הנחותיו של שיין תהיה מאבק תלת-ממדי בכל רובדי התרבות המושחתת שהתפתחה בארץ. ראשית יש לפתוח בקמפיין הסברה מקיף שיתקוף את הנחת היסוד שתפקידנו כחברה הוא רק לשרוד, ולעודד אנשים לבנות חברה שהיא צודקת וטובה יותר, חברה של ערבות הדדית. בנוסף על כך, יש צורך במהפך מקיף בערכים שאנחנו רוצים לקדם כחברה, כאשר יש לעודד ערכים תרבותיים וחברתיים ולדכא חלק מהערכים החומריים שהפכו למרכז חיינו בארץ. ברור שיש גם להמשיך ואף להחמיר בהענשה נגד מבצעי השחיתויות, אך יש לזכור שהענשה זו נועדה רק לטפל בסממנים, וכשלעצמה אינה מספיקה על-מנת להתמודד עם שחיתות שהפכה לחלק מהתרבות. שינוי תרבותי הוא הדרך היחידה להתמודד עם השחיתות, שהפכה להיות המחלה הממארת של החברה הישראלית.
