תפישת הספינה "ויקטוריה" על-ידי לוחמי שייטת 13 השבוע, ובה אמצעי לחימה רבים ומגוונים לטובת הרחבת ארסנל הנשק של ארגוני הטרור הנמצאים ברצועת עזה מסמלת יותר מכל את התחדשותה של האימפריה הפרסית הקדומה.
משחר ההיסטוריה חלשה האימפריה הפרסית על שטחים נרחבים באזור המזרח התיכון ואסיה מגמה ורצון שהלכו והתחזקו גם בתקופות מאוחרות יותר עם עליית רזא שאה לשלטון (שלט בשנים 1941-1925) ואף מאוחר יותר עם על-ידי בנו יורשו מחמד רזא פהלווי (שלט בשנים 1979-1941) ; השניים ראו עצמם כ"צל אלוהים על פני האדמה" ושמו להם למטרה להחזיר עטרה ליושנה, קרי החזרת עוצמתה של אירן לתקופתו של כורש הגדול.
במהלך שנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 נרקמו יחסי ידידות חמים בין ישראל ואירן, זו בעיקר מהסיבה שאירן הייתה גורם נבדל על בסיס התרבות והדת (פרסים שיעים) מהטבעת הערבית העוינת שנרקמה סביב ישראל (מצרים, סוריה ועירק). יחסי שתי המדינות הלכו והתהדקו בעיקר סביב פיתוח הקשרים הכלכליים (חקלאות ותעשיה) והצבאיים (מודיעין ונשק) ובשלב מאוחר יותר הביאו לכדי פתיחת נציגות ישראלית רשמית בתהראן בראשות מאיר עזרי ולביקורי בכירים של שתי המדינות האחת אצל האחרת.
גם אירן וגם ישראל שיתפו פעולה במגוון נושאים שהמהותי שבהם הוא פיתוח כור גרעיני לאירן שבו ראה השאה כצורך חיוני בהפיכת אירן למעצמה אזורית מודרנית ומערבית.
אולי נכון הוא לציין בזמן זה כי המהפכה שהתחוללה באירן ואשר ראשיתה בהפגנות ענק החל מ-1977 וסיומה עם חזרת האיתאללה רוח-אללה ח'ומיני לאירן מגלותו בצרפת ב-1979 "הצילה" את העולם מנשק גרעיני אירני בשלב מוקדם יותר על דפי ההיסטוריה, דבר שללא ספק היה מקפיץ את אירן לדרגת מעצמה עולמית.
בימים אלה ממש אירן נחושה להרחיב את השפעתה האזורית באמצעות סיוע לארגוני טרור, זאת היא עושה כידוע על-ידי משלוחי נשק וכסף או אם על-ידי תמיכה אידיאולוגית- איסלאמית קיצונית שבה היא קוראת באופן חד-משמעי להשמדת מדינת ישראל ולפגיעה במדינות מערביות נוספות.
ייתכן כי אחת הסיבות למדיניותה זו של אירן היא רצון המשטר להסיח את דעת הציבור ממצבה העגום של אירן מהבחינה הכלכלית (אחוזי אבטלה של כ-13%, סנקציות על חשבונות אירניים בחו"ל ועוד), הדיפלומטית לאור התמשכות תוכנית הגרעין שלה ואף מוזר ככל שישמע בעיות זיהום האוויר ההולכות ומחריפות בעריה המרכזיות של אירן.
בנוסף, אירן היא מדינה של כ-77 מיליון נפש עם שטח של למעלה ממיליון וחצי קמ"ר הנותנת את הטון בשנים האחרונות בכל הקשור לתמיכה בטרור ובכך הפכה הלכה למעשה לנציגה הבלתי מעורערת של "ציר הרשע". למרות תאריה השליליים שלעיל יש לראות ולהבין כי הרוב המכריע בציבור האירני אינו עוסק בחיי היומיום בהשמדת ישראל ובפיגועי טרור, וחי את חייו כפי שעושים זאת כבכל מדינה אחרת.
לסיכום, מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם כולו צריכים להתחיל לעכל ולהפנים כי אירן אינה מדינה נחשלת וכושלת גם אם לעתים מצטייר כך על-ידי גורמים שונים; הפרסים הם עם נאור ואינטליגנטי בעל חוש מסחרי מפותח המסייע למקבלי ההחלטות באירן ללכת בין טיפות הדיפלומטיה המורכבת. זאת ועוד, ההיסטוריה התרבותית והצבאית העשירה של אירן הביאו אותה לכדי שאיפה אחת ברורה: הפיכתה למעצמה אזורית - ומבחינתה כל האמצעים כשרים.
