הנשיא מלך הביצה

עוף טופיק ברשותכם שתי הערות קצרות וחשובות לסדר: 1) הסברה: רעיון מצוין לפרסם את תמונות הנרצחים, ומה שכחנו? ליד כל תמונה כזו לשים תמונה של פלשתינים צוהלים. על האחת לרשום יהודים, על השנייה פלשתינים. להכין מיליוני פלאיירים כאלו, לצייד כל ישראלי שנוסע לחו"ל ולפרסם את זה בכל מדיה אפשרית מעתה ועד עולם. הדבר יוביל לדיון ציבורי עולמי בשאלת ההבדלים בין התרבויות. 2) רוני רון איננו אב למופת אבל גם לא רוצח, משלושה טעמים: 1. כל הדברים שאמר התגלו כנכונים. 2. לא היה לו מניע (היה יכול לשלוח אותה לצרפת). 3. הגירסה שלו נשמעת הגיונית: התעצבן, נתן לה מכה חזקה מאוד, הרג אותה, נכנס לפאניקה, ניסה להסתיר את הגופה. לו לא היה מנסה להסתיר, הכל היה נראה אחרת. אבל אחרי שהתקשורת כינתה את האירוע "הרצח המזעזע ביותר במדינה" (ואני כבר ניסיתי לדמיין מה יכול להיות מזעזע יותר מהרצח של נאווה אלימלך), כבר לא היה ניתן לרדת מהעץ, ולמערכת המשפט לא נותר אלא לשמש כחותמת גומי למשפט התקשורת. כפי שקרה גם במקרה הבא. כשאת אומרת כן כשאת אומרת כן, ובכלל לא משנה למה את מתכוונת - זה לא אונס! לא אונס אמיתי, לפחות. כאשר אישה מוכנה להיכנס למיטתו של הבוס שלה כדי לשמור על קריירה של מותרות, היא לא יכולה לטעון שנאנסה. היא בהחלט יכולה להתלונן על כך שזו דרישה בלתי נסבלת, אבל היא לא יכולה לבכות שלא הייתה לה ברירה. כאשר מדובר בפרנסה יחידה שבלעדיה היא נזרקת לרחוב, צריך להתייחס לכך כאונס, משום שבאמת אין לה ברירה. אבל למען קריירה של מותרות, כדי להמשיך להסתופף בקרבתם של גדולי האומה, אם היא מוכנה להיכנס למיטה - זו בחירה רציונאלית שלה. בהחלט ניתן לצפות מאישה, שבמקרה כזה תחטיף סטירה למי שידרוש ממנה דבר כזה ותלך. אין זו ציפייה כה בלתי סבירה בעליל, כפי שבעצם רמז בית המשפט. לכן, ניאלץ מעתה להכניס מושג חדש ללקסיקון: "אונס אמיתי", משום שאת המושג "אונס" תפס כבר שלטון החוק, והכליל בו משמעויות מוזרות הנשגבות מבינתם של בני תמותה רגילים. באונס אמיתי לקורבן אין את הזכות לבחור אם מתחשק לה להיאנס, או שהפעם דווקא לא בא לה. בזיון האישה כבוד בית המשפט ביזה את ציבור הנשים. ברגע שהוא מתייחס למצב בו אישה מסכימה להיכנס למיטת הבוס כאל אונס, הוא בעצם מכריז על האישה כיצור לא מספיק תבוני שאינו יכול לקחת אחריות למעשיו. אם פעם זה היה תלוי גיל: עד גיל 16 נערה נחשבת מפגרת בעליל על-פי חוק, הרצון שלה אינו רלוונטי (אלא אם כן היא בת של מתנחלים), היום קיבלנו הכללה לכל קבוצת הנשים כולה. בנוסף בית המשפט מבזה את המושג "אונס" כאשר הוא שם בקלחת אחת נשים שמוכנות לשלם מחיר מיני תמורת טובות הנאה תעסוקתיות, יחד עם קורבנות אומללות למעשי זוועה. למה הדבר דומה? לקחת כוכבת הוליווד שנכנסה למיטת הבמאי כדי לקבל תפקיד בסרט, לראיין אותה יחד עם ניצולת טבח-עם מקונגו שעברה אונס קבוצתי, ולומר לציבור: הנה אנו משוחחים עם שתי קורבנות אונס. כן או לא ברור שה"אונס" היה אונס מבוסס מרות וסמכות ולא אונס מבוסס סכין, מזלג, אקדח, או שרירים אדירים שקצב פיתח במכון כושר. גם לא שמענו שפניו וחזהו התמלאו בשריטות עמוקות ושזעקות אימה נשמעו מהלשכה. גם אם הן אמרו "כן", "לא", "כזה כאילו", ואפילו התנגדו, עדיין ברור שאם היה מדובר בבחורה שהיא לא עובדת שלו, היא הייתה מתנגדת בצורה הרבה יותר נחושה והייתה יכולה למנוע את ה"אונס" לו רק רצתה. לכן אלמנט הכוח הוא לא רלוונטי. חבל על הוויכוח, זהו אונס מרות! נקודה. העם נקעה רגלו יש תחושה שגדשה הסאה. יש המכנים את אנשי שלטון החוק: "כנופיית שלטון החוק", יש המכנים את המערכת: "שלטון הצחוק", ויש כאלו שזה כבר ממש לא מצחיק אותם וקוראים לכך: "שלטון החוקן". יש גבול לכמה העם מסוגל לספוג. המרמור הולך וגובר והוא עלול להתפרץ. ראינו רמז לכך בפרשת גרינשפן: נוצרה תסיסה, השופטים מיד התחילו לשקשק מפחד ומיהרו לנסות לצנן אותה בעודה באיבה. המקרה של קצב נהנה אומנם מהתלהבות ההמון המשוסה והמוסת, אשר לא מוותר על ההזדמנות להוציא עליו את כל הזעם שהצטבר בו על הפקרויות המערכת כולה. אבל לא כל העם מקשה אחת, ויש גם אנשים שתחושת חוסר הצדק מתחילה להתקרב אצלם לקו האדום בו הם עשויים להרים את ישבנם מכיסא המחשב. אני מעריך שבפרספקטיבה היסטורית נראה את "משפט דרייפוס-קצב" כקו פרשת מים בכל הנוגע לאמון הציבור במערכת המשפט. צריך לזכור שהמקרה הוא מסוג המקרים בהם יש "רעים וטובים". מי שתומך בקצב משתייך אוטומטית ל"רעים", לא רבים ששים לעשות זאת. לכן אפשר להניח שכמות התומכים בקצב ומאשימים את המערכת, גדולה הרבה יותר מכפי שמתבטא באופן רשמי. עוד לא אבדה תקוותנו אם פרקליטי קצב, משפחתו או מקורביו קוראים מילים אלו, הנה רעיון מעשי שיכול להוביל לשידוד מערכות: שינסו לאתר נאנסות-אמת ולראיין אותן בנוגע לדעותיהן על "נאנסות" קצב, הידועות בציבור לרוב כ-א'. אם יצליחו להפגיש ביניהן - עוד יותר טוב. לא מן הנמנע שהאירוע יהיה סוער ויכלול כינויים לא מחמיאים. הדבר יעורר תהודה ציבורית עצומה ויערער את כל הלגיטימיות של ההתייחסות אל "הנאנסות המשפטיות" כנאנסות. קצב לא יכול לזכות לתומכות טובות יותר מאשר נאנסות-אמת. אונס עאלק בהקשר לכך כדאי לשים לב לתגובה 8 בכתבה המצורפת, הנה ציטוט חלקי: "היה מתאים שהבראשי הזאת והמיסיז א' הידועה והמוכרת כבר יעברו אונס אמיתי כדי שלא ישתמשו במילה הזאת 'אונס' ככיסוי למעשים שלהן... וגם גברת א' שלא נאנסה אלה הזד--נה במודע צלול עם מר קצב כדבריה בתמורה לכל מיני טובות הנאה. זה שלא קיבלה תמורה מלאה על פועלה לא הצדיק ומצדיק את כל הסאגה שהייתה ועודנה. שישאלו את הבנות שטעמו אונס אמיתי עם סם האונס או אונס בפרדס או עם 4 גברים מכל מיני עדות ואז שידברו. אונס עאלק". איחולי החלמה כעת, לאחר שהצדק יצא אל החושך, אולי תוכל מיסיז א' להתגבר על הטראומה הנוראית שעברה ולחזור לחיים רגילים. ייתכן שזה לא יהיה לה קשה במיוחד מאחר ששמענו שכבר בתקופת האירוע היא "התנחמה" בזרועותיהם המסוקסות של נהגו של ה"אנס" ושני מאבטחיו החסונים. כמו-כן, ייתכן שהיא למדה לקח: לא לבלות יותר בבתי מלון עם מי שנוהג לאנוס אותה מפעם לפעם... צרור ברכות צריך לדעת להפסיד בכבוד ולפרגן למנצחים. יש להסיר את הכובע (במקרה שלנו אפשר להסתפק בכובעון) בפני הפמיניסטיות והאספסוף הנאור צמא-הדם, ולומר להם בהכנעה: כה לחי, ניצחתם. אנו, אלו שהצדק יקר ללבם, נאלצים להודות: הפסדנו, השקר ניצח, כל הכבוד לכם. אם עד כה התעללתם ללא אישור בגופתו של קצב, שהתקשורת תלתה עבורכם בכיכר העיר, כעת אתם יכולים להמשיך לעשות זאת באישור וברישיון. המתקדמים מביניכם יכולים לנסוע לאירן וליהנות מסקילת נואפת במו ידיהם. ניצחתם, תיהנו. צרור תנחומים עם זאת ברצוני להשתתף בצערן של נאנסות-האמת, הן המפסידות הראשיות של המשפט הזה משלושה טעמים: 1) המערכת עשתה את שלה, המערכת יכולה ללכת (לישון). לאחר שהמערכת הוכיחה שהיא עשויה ללא חת, היא את תעודת היוקרה שלה קיבלה, אף אחד כבר לא יכול לבוא אליה בטענות, הנאנסות יכולות לחפש אותה... 2) התברר שכדי לקבל התייחסות רצינית, נאנסת צריכה לעניין את הפרקליטות ולזכות לתהודה בתקשורת. צריך לדעת על-ידי מי להיאנס, נשים הנאנסות על-ידי אנסים "משעממים" נאלצות להתמודד עם זה לבדן. אין עניין לציבור... 3) אבל הנקודה העלובה מכולן היא השלישית: תפסנו כריש גדול בחכה, הידד, ומה שכחנו? את השיטה. משך שנים היה משטר טרור בלשכת קצב, הפקידות היו צריכות לעבור בתור לפני מיטתו. כולם ידעו ושתקו. לא נדרשו בלשים מומחים כדי לגלות את התופעה, הדבר היה גלוי וידוע לכל מי שהיה צריך לדעת ואשתו. המערכת ידעה ושתקה, כלומר שיתפה פעולה. המערכת נחשפה עם המכנסיים למטה, המערכת רקובה, המערכת כולה שותפה לאונס! לא רק ששכחו להעמיד את המערכת לדין, איש לא מצליח להעלות על דעתו שצריך לתקן אותה. אולי יש בעיה בשיטה? אולי לבכירים יש כוח רב מדי? אולי הבקרה עליהם קטנה מדי? אולי גופים מועלים בתפקידם? אולי הכל רקוב? זרקו לציבור דג שמן אחד והשאירו את הביצה להסריח. לכן נשים יקרות, כדאי שתשמרו על עצמכן, כי מתחת לתדמית, בפועל המערכת מפקירה אתכן. נסיים בנימה אופטימית לסיום בכל-זאת איזו מילה טובה: מזל טוב ל"חוג הפרופסורים לחוסן מיני". האקדמיה בדקה מקרה בו פרופסור קיים יחסים עם הסטודנטיות שלו והגיעה ככל הנראה למסקנה שהדבר היחיד שעניין אותן היה איברו. הן כמובן לא חששו לגורל הקריירה האקדמית שלהן ולכוח הרב שיש לאותו פרופסור בנוגע לעתידן, רק האיבר שלו עניין אותן. זו כנראה הייתה מסקנתם, שכן הפרופסור הושעה, אך לא הורשע. כלומר פרופסורים יקרים, קיבלתם בעצם רישיון לאנוס! וואוו, פרופ' בני סלע - נשמע מכובד... ובכן סטודנטיות יקרות, כשאתן מגיעות לפגישה עם המרצה, לא לשכוח להביא ספרים, מחברות ו... קונדומים. מה נאחל להן? לימודים נעימים, שפשוף קל ונעים, ו... שיהיה בכיף.