על רקע החלל הנורמטיבי בישראל נערך ביום ו' (12.3.11) בתל אביב מפגש להקמת מפלגה סוציאל דמוקרטית חדשה - מס"ד. בפנייה האינטרנטית למתכנסים נאמר: לאחר שנתיים של שיחות על ממשלה מסוכנת, על הילדים ועל הנכדים שמגיע להם יותר, ועל ההכרח - והאפשרות - להקים מפלגת מרכז-שמאל חדשה, עכשיו אנו עושים מעשה, עם רשימה של הסולת והשמנת של החברה הישראלית בכל התחומים.
היוזמה יצאה מידי
נפתלי רז, פעיל שמאל ידוע, מרצה ומדריך לידיעת הארץ, ובראש ובראשונה אכפתניק שאינו רק נאה דורש אלא מנסה גם לעשות. אם יהיו מפגשים כמפגש החשוב הזה בעוד מקומות בארץ, כמבוא לפעולות, אולי הזרעים ינבטו. נפתלי רז פתח את דבריו בצילומים יפים של פריחה בנגב, כסמל שגם ביובש המדיני-חברתי בארץ הכלניות יכולות לפרוח... הוא חלק על התזה של משה דיין בשעתו, כי "אי-אפשר להניף יחד שני דגלים, הביטחוני והחברתי", וקבע שחובה להוסיף משימות כשוויון אזרחי, חינוך ירוק ופוליטיקה נקייה.
הסטטיסטיקאי רפי סמית הופיע בליווי מצגת גראפית של נתוני סקרים: כשני שלישים של אזרחי ישראל תומכים ב"שתי מדינות לשני עמים", הרוב מבקר חלוקה בלתי צודקת בתחום הכלכלי, ו-11% סבורים שיצביעו
ל"מפלגה סוציאל-דמוקרטית בראשות עמרם מצנע, עמוס עוז, א.ב. יהושע, אלוף שלמה גזית, עו"ד אלדד יניב, פרופסור גבי סולומון ופעילים אחרים מהמגזר הדתי". התוצאה אומרת שיש סיכוי לתנועה, ושהיא תגיע ל-13 ח"כים, במידה רבה על חשבון "מרצ", "העבודה" ו"קדימה".
תמי מולד-חיו, פעילה חברתית ידועה, הדגישה שללא שיתוף פעולה בין קבוצות השמאל - חבל על המאמצים, והנחתה את הדיון. הרוב פסלו את העצה להבריא את "העבודה" מבפנים, כ"נגועה", וביקרו את שלי יחימוביץ' שנאלמה ונעלמה במאבק על השלום.
פרופסור דן יעקובסון קבע שמכיוון שאינו בטוח שהמשתתפים בשלים לשינוי פרדיגמה כולל המצדיק הקמת מפלגה חדשה, העדיפות היא להשקעת האנרגיות בהפיכתנו לקטלזיטור לכינונה של חזית שמאלית אד-הוק לבחירות, עם כל המפלגות שמאלה מקדימה וגופי הציבור השותפים לתחושה שישראל ניצבת על פי תהום. כולם ישמרו על אוטונומיה ארגונית, לנוכח צוק העיתים יניחו בצד חילוקי דעות משניים ומקצת מהאגו הקולקטיבי והאישי שלהם.
עמרם מצנע, מנהיג עם קבלות בתחום הצבאי, המדיני והציבורי, והאיש שמן הסתם יחזור לפוליטיקה, קבע שהנוער מחפש יעדים, אבל אינו מוצא את ההנהגה האמינה: "האנשים רוצים מנהיגים אמינים, עם קבלות, שהמעשים שלהם ראויים ובמילים שלהם ניתן לבטוח. אחרי אנשים כאלה הציבור ילך". מצנע ציין: "אני לא נבהל ממשהו חדש. מפלגות חדשות זכו לתמיכת הציבור במערכה הראשונה, אבל בשנייה, בהיותם בשלטון, הם התרסקו כי לא סיפקו את הסחורה". מצנע קבע שצריך חזית משותפת של הגורמים הפוליטיים הדמוקרטיים וליברליים באמת, הדוגלים בשוויון באמת.
השאלה היא מי יהיו הגנרלים והחיילים של מצנע. אם "השמות הנוצצים" לא יפעלו בשטח, ולא ידאגו לרכז סביבם מנהיגים מקומיים, בעיקר צעירים, שיעשו את עיקר המלאכה - אז כל התארגנות תיכשל. אם יקום גוף שיאחד מפלגות מתקדמות, האח"מים ייצאו לשטח לעבודה, ועמרם מצנע יעמוד בראש - יש סיכוי למהפך, או להקמת קואליציה עם "קדימה" כשותף משפיע בזירה. אישים ליברלים שראויים לעמוד בראש "השמאל" חייבים ללכת אל העם, כמו שעשה מצנע. רשימת הדמויות עטורות ההישגים תישאר ריקה מתוכן אם לפחות חלק אנשיה לא ייצאו לשטח, ויקימו דור צעיר של מנהיגים שיוליכו את העם.
זאת חייבת להיות מערכה של אכפתניקים וחרדים לעתיד המדינה. השלב הראשון הוא הקמת מערך של מפלגות ותנועות בהנהגת פוליטיקאים מזן חדש, מערך שיירתם למשימה הסיזיפית לשינוי פני החברה. השלב השני הוא הליכה אל העם זמן ניכר לפני הבחירות, כדי לעמוד מקרוב על הבעיות והצרכים שלו, ואחר-כך להוציא אותו מן המנהרה אל האור. אם מפגש מס"ד היה צעד בכיוון הזה - תבוא עליו ברכה.