ביחסי רופא-מטופל יש נטיה של שני הצדדים לשכוח שהרופא הוא נותן השירות והמטופל הוא זה שמשלם בדרך זו או אחרת את משכורתו של הרופא.
כשאנו באים לחברת
סלולר, סוכנות הביטוח שלנו, מסעדה או כל נותן שירות אחר, אנו תובעים, ובצדק, לקבל שירות הולם ומוחים בחריפות על כל יחס מזלזל או אף סימן קל של קוצר רוח כלפינו.
אולם, כשמדובר ברופא, באחות או בדמויות סמכותיות אחרות שנמנות על הצוות הרפואי, כל התודעה הצרכנית שלנו נעלמת כהרף עין. אנו נוטים לשכוח מי אנו, מגמדים את עצמנו ושואלים כל שאלה בגמגום וכאילו אין זו זכותנו לדעת מה קורה בגופנו. חלק מהרופאים, למרבה הצער, מאמצים בשמחה את "התפקיד" שלהם במשחק ומפגינים יחס לא מקובל שמשדר לעיתים התנשאות.
כמובן שאין הכוונה להטיל דופי בכל הרופאים ואנשי הצוות הרפואי שרבים מהם מעניקים טיפול מעל ומעבר באנושיות רבה, אלא להאיר על אותם מקרים שליליים.
בתחום הרפואה, שירות בלתי הולם אינו מסתכם בפגיעה בכבוד, אלא יכול לגרור טיפול לא נכון. מקרים רבים של רשלנות רפואית היו נמנעים אילו כל הרופאים היו מפנימים את מקומם ותפקידם במערכת היחסים עם החולה, כמי שבאו לספק לו שירות ולא לחלק לו הוראות.
חוק זכויות החולה קובע דבר פשוט שלכאורה נראה לכולנו טבעי וברור, אך בפועל פעמים רבות אינו מיושם - החולה ורק החולה הוא הקובע איזה טיפול יינתן לו. אם נקצין את הדברים נוכל לקבוע, שהרופא הוא צינור להעברת ידע וניסיון שאין אותו לנו. תפקידו של הרופא לבדוק אותנו, לאבחן אם ואיזו מחלה יש לנו ולמסור לנו את המידע בצורה שנוכל להבין אותו. מנקודה זו והלאה, ההחלטה הסופית על הטיפול צריכה להיות בידינו.
הרופא מטבע הדברים, נוטה לבחור בדרך הקלה ולתת לנו טיפול כדי להתמודד עם המחלה למרות הנזקים הנלווים שיכולים להיות לכך. כשהתמונה המלאה מובהרת לחולה, פעמים רבות הוא יוותר על הטיפול בשל ההשלכות השליליות שיכולות להיות לכך, לעיתים בלתי הפיכות ולטווח הארוך.
האחריות על הסדרת מערכת היחסים בין הרופאים ללקוחותיהם היא בראש ובראשונה על אנשי הצוות הרפואי שצריכים לזכור את תפקידם. אולם אם הדבר לא נעשה, אנו כחולים צריכים לעמוד על זכויותנו ולא לעבור לסדר היום על שום ביטוי שאנו מפרשים כזלזול, קוצר רוח או התנשאות. עלינו לזכור, שמה שמתחיל כיחס בלתי הולם, עלול להיגמר בפגיעה בבריאותנו.
