ההצגה "כל האמת על שייקספיר" התחילה כהצגה לשניים באנסמבל הרצליה ובהמשך הפכה להצגת יחיד של נמרוד ברגמן כהצגת סטנדאפ. לדבריו מטרת ההצגה היא לקרב את שייקספיר לבני הנער ואנשים צעירים שעצם הזכרת השם שייקספיר מצטייר בעיניהם כמשהו כבד ומשעמם.
ברגמן במופע היחיד שלו משתדל להוכיח שהדבר אינו כך.לצורך מטרה זו הוא מעלה קטעים קצרים ממחזותיו של שייקספיר כאשר הוא מגלה"דברים מטרידים"כדבריו במחזותיו והוא מטפל בהם בהומור,באירוניה,בצורה קלה ומבדרת. ברגמן כתב את המופע וגם ביים את עצמו ושואל אותנו במופע שאלות כגון מה האמת על גדולתו של שייקספיר.
כל הופעה שלו הוא מתחיל בקריאת סונטה של שייקספיר ומאחר שיש 154 סונטות אם ירצה להקריא את כולם, חייו של המופע מובטחים לשנים רבות. תוך כדי המופע הוא מציין שמחזותיו של שייקספיר נחשבים לפסגה העולמית של הכתיבה הדרמטית. כמעט כל מחזה של שייקספיר נמשך מעל ל 3 שעות לכן אין לקהל ברירה אלא לישון ולראיה הרבה אנשים נרדמים במחזותיו. אם כך נשאלת השאלה אם מחזותיו הם הפסגה מדוע כל כך משעמם בהם.
ברגמן בדק ומצא שאף אחד מהדמויות של שייקספיר לא עובד.כולם רוזנים,מלכים,אצילים וכו'. במחזותיו יש הרבה רציחות והוא מצא את הסיבה לכך. אלה שלא עובדים משתעממים ורוצחים מתוך שיעמום. זאת הרוח של המופע המבדר,הקליל והמהנה.הוא מוגש נהדר ובטוב טעם על-ידי ברגמן.
יש לו כשרון מקסים להגיש דברים מבדרים ומשעשעים ברצינות גמורה כך שכל צופה מאמין ומשתכנע מהמוצג. בכל הצגה של שייקספיר בסוף יש הרבה מחיאות כפיים.מי המוחים כף על-פי ברגמן-אלה שישנו כי יש להם כח והם רעננים.
לברגמן מסקנות מוחלטות על חלק ממזותיו של שייקספיר. המלט הוא מחזה של סמים. צעיר מזניח את הלימודים,מדבר על עצמו, רואה חזיונות. אם מקבלים פרוש זה של ברגמן אז המחזה הגיוני והכל רוחות שרואים בלילה.
בהמשך הוא מנתח גם מחזות אחרים ומגיע למסקנה נוספת שהמחזות לא הגיוניים ולא הגונים כי הם עוסקים או בסמים או בפורנוגרפיה - חלום ליל קיץ (אוברון וטיטניה) או בפדופילים (יוליה בת 13).
שואל ברגמן ובצדק איך אפשר להתיחס ברצינות אל אדם הנושא שם של שעון יפני(קסיו). יש עוד פנינים יפות במופע ואין לשכח שמופע זה הוא בסגנון הסטנדאפ ושם הכל מותר.
ברגמן מגיש את הכל בכשרון רב, ברצינות, בטוב טעם, בהומור, בצורה קומית ומביא את פירושיו עד אבסורד להנאת קהל הצופים. שפתו אינה שייקספירית - פרט לציטוטים שהוא מצטט מיצירותיו, והוא מרשה לעצמו לדבר בשפה ישירה מובנת לכל, לפעמים שפת רחוב אך לא וולגרית. הכל מוגש בצורה רעננה ביותר, קלה ומובנת לכל.
הרעיון להעלות מופע כזה בא לברגמן כאשר מנהלת האמנותית של אנסמבל הרצליה שאלה בהזדמנות מסויימת את ברגמן אם הוא רוצה לעשות פרויקט מסוים על שייקספיר. בהתחלה הרעיון שלו לעשות מופע על שייקספיר כסטנדאפ נשמע לו מטורף אך עם הזמן הוא התרגל אליו והוא הוגשם. אומר ברגמן "אני לוקח את המחזות היותר מפורסמים של שייקספיר וקורע להם את הצורה".
המופע זורם היטב וברגמן אינו שוכח להזכיר לצופים ולהכריז שלא הייתה בכוונתו להוריד מגדולתו של המחזאי שהוא מעריך ביותר ומתיחס אליו בכבוד ורצינות רבה. המופע מסקרן ומביא את אלה שפחדו משייקספיר להתענין בו,לקרוא ולראות מה באמת כתוב במחזותיו.
לראות או לא לראות: אין ספק מופע לא שיגרתי, מבדר, מעניין, קליל שכדאי לראות. אם ישיג את מטרתו ויקרב את בני הנער לשייקספיר ימים יגידו.
