כל העיתונאים יודעים: באין חומר מרשיע, גם עם רכילות ניתן להרעיל את התודעה. ברשימה קודמת (
"תאמינו לרביב דרוקר") התייחסתי לדעתו האמיתית של מפרסם תחקיר "נסיעות ביבי ושרה", רביב דרוקר, ליחסה של התקשורת לנתניהו וליריבים שהתמודדו מולו. הפעם אגיב לרשימתו של העיתונאי
מתי גולן.
תחת הכותרת "בזכות הרדיפה" כתב גולן: "גם אם יש רדיפה, זה לא רלוונטי. נניח כי דרוקר לא אוהב את ביבי, ונניח שהוא 'מחפש' אותו. אז מה? השאלה היא, לא אם מחפשים, אלא מה מוצאים" (גלובס, 27.3.11). ועוד מתוך המאמר: "צפיתי בתחקיר של דרוקר. התרשמתי כי מדובר בעבודה מקצועית ומאוד יסודית. אם המניע לעריכתו היה רדיפה - אז טוב שדרוקר רודף את נתניהו, כי אולי, אחרת לא היינו נחשפים לממצאים הדי מבאסים, שלא לומר מאוסים... המידע שהוצג בתוכנית 'המקור' הוא במובהק מן הסוג של 'זכות הציבור לדעת', כדי לקבל מושג מי האדם העומד בראש ממשלתו". תודו, נשמע נכון ומאוד הגיוני. אלא שהמסר נעדר כנות ומתחסד.
מתי גולן יודע שרוב כלבי השמירה בישראל חולים בסכיזופרניה - תוצאה של הכלאה בין אימא אמסטף ואבא פודל. מול האחד יכשכשו בזנבם, ואת האחר ירדפו וינשכו. כלבים כאלה לא משרתים את כלל הציבור. זה דומה למשטרה שרודפת אחרי כנופיית פשע אחת, ומתעלמת מפשעיה של כנופייה אחרת. הוא גם יודע שזה בדיוק מה שעשה עדר הכלבים עם נתניהו בימים שהתקשורת הריצה מולו את
אהוד ברק לראשות הממשלה. איך אני יודע שהוא יודע? הוא אמר את זה בעצמו...
מתי גולן יודע עוד משהו: רמת המאמץ ברדיפת מנהיג שנוא, שונה מרמת המאמץ ברדיפה אחרי מנהיג מועדף. מול השנוא יפגינו הרודפים נחישות ולהיטות יתר, ומול המועדף יגלו רפיסות. מהסיבה הזו, "כלבים" שונאים פסולים לרדיפה. מתי גולן מספיק ערני כדי לא "להפליל" את חבריו בהודאת שנאה, אבל העיתונאי
בן כספית הודה.
בדמוקרטיה, ביקורת התקשורת חשובה מאוד, בתנאי שהיא נמתחת מתוך האינטרס הציבורי. יש הבדל בין רדיפה לביקורת. הרדיפה פוגעת באותם אזרחים שהצביעו ותומכים במנהיג הנרדף. זאת הזדמנות להדגיש שנבחר הציבור הוא סה"כ הפתקים של האזרחים שהצביעו בשבילו או למפלגתו. רדיפתו מכילה בתוכה מסר אנטי-דמוקרטי לאמור: אתם כמו הפתק שלכם, בלתי לגיטימיים. מהסיבה הזאת, מותר לרדוף את המנהיג שלכם, כמו שמותר לעקור אלפים ממכם אפילו שניצחתם בקלפי. הקלישאה אומרת: לא לעולם חוסן. במקרה הזה אני אומר: "כֻּל כַּלְבּ בִּיגִ'י יוֹמוֹ"...
