יש לי עניין לנהל עם קוראיי שיח על השיח הציבורי. אני מבקש להראות עד כמה השיח הזה דפוק - עד כדי כך שבין שתי נקודות אי-אפשר לשרטט קו ישר אחד. אני מצפה למשוב תגובה לטיעוניי הבאים.
השיח הציבורי בארץ הוא יחיד ומיוחד בעולם. בכל מדינה בעולם שיח המחלוקות לא נוגע בקטגוריה של "הקיום", אלא מתנהל על איכויות הקיום. רק בארץ כל צד מאמין שמתנגדו מביא לחורבן המדינה, ואז נאטמות התובנות והזעם הוא המדריך.
הקושי השני נוגע ל"מוח הימני". כולנו חוזים בשקיעתו הפוליטית של השמאל בארץ. אבל, חמורה לא פחות - היעלמות הימין הליברלי. כל הדברים הטובים בדמוקרטיות המתוקנות נעשו בקואליציה של השניים, ואלה נעדרים היום כוח פוליטי. אני מכוון למוח ימני-לא-ליברלי = לאומני. איך חושב "מוח ימני"? -
אתה אומר: באירופה בכל כנסייה תלוי פסל ישו נוטף דם ליבו. ילד בא עם אבא לכנסייה וזה אומר לו: את זה עשו היהודים. סביר שהילד הזה נטען באנטישמיות. "אהה!" - עונה המוח הימני-הלא-ליברלי - "אתה מצדיק אותו!". אני לא מצדיק אותו, אני מתאר מצב.
דוגמה שנייה: בעניין הטרור הפלסטיני הנורא המתפרץ עלינו מפעם לפעם, אתה מספר לימני-לא-ליברלי כי כבני 16 בבית הספר כדורי התגייסנו לפלמ"ח. ילד פלסטיני רואה איך משפילים את אבא בחיפוש - הוא יתגייס, ויהיה מה שאנו מכנים טרוריסט. כל עם נכבש מתמרד. "אהה! אתה מצדיק אותו!". אני לא מצדיק, אני מתאר מצב.
בצל הקשיים האלה אני בוחר לקיים שיח על השיח הציבורי. במאמר הראשון אעסוק בבסיסים הראשונים: בשאלות הזכות והריבונות, ובמטרת-העל של מהפכת הריבונות של העם היהודי הקרויה "הציונות".
הזכות והריבונות
זכותנו על הארץ היא הנימוק המוסכם עלינו. ההֶצְדֵק המקובל - ההבטחה האלוהית. אני טוען שמי שבא לכאן על בסיס ההבטחה האלוהית - בערכים של ימינו, עשה מעשה רשע. כיבוש הארץ על-פי הבטחה מלפני 3000 שנה נעשה במסגרת עולם המושגים והערכים שנהגו אז, לאמור לכבוש ולהשמיד את שוכני הארץ. מי שבא לכאן על "כרטיס" של ההבטחה וציוויה עלול להתגלגל למעשים שבימינו נקראים פשעים נגד האנושות. רבנים קיצונים ומתנחלי "תג מחיר" מוכיחים כי אפשרי הדבר. הנאמנים המוחלטים לאמונת האל התנגדו לתנועת התקומה הלאומית, ועד היום גדוליהם מייחסים את אסונותינו לחוצפה הציונית "לעלות בחומה". והרי אם "הכל נעשה בדברו" - הערבים טוענים שגם להם חלק באל הזה, והוא שהגלה אותנו והביא אותם לרשת את הארץ. האם בהקמת המדינה עוללנו פשע? לא ולא. כי באנו לארץ לא על ההבטחה - אלא על הזכות הטוטאלית לכל אדם ולכל עם להיות ריבון!
הסבר: כל ערך/עיקרון רם לעולם מותנה בסיוג: חופש - בתנאי שלא תפגע באחרים. שוויון - בתנאי שלא יקצצו את ראשי הגבוהים. נאמנות לחבר - אלא אם פשע. אמת - בתנאי שמקובל הספק. לאומיות - בתנאי שזו זכות של כל עם. וכן הלאה. יש רק ערך אחד שאין עליו כל סייג, והוא הזכות לריבונות המוקנית טוטאלית לכל אדם ולכל עם:
אדם ריבוני בחברה ריבונית במדינה ריבונית. וכיוון שזה ערך מוחלט - כפי שמסביר א.ב יהושע בחיבורו "בזכות הנורמאליות" - אם מונעים ממך ומעמך זכות זאת, אתה רשאי ללכת לכל מקום בעולם ולהצהיר: "כאן הריבונות שלי/שלנו". ואנחנו לא הלכנו למקום כלשהו, אלא למקום היחיד בעולם שיכולנו לטעון על-פי ההיסטוריה והתרבות שהוא שלנו, כמו שאנגליה לאנגלים וצרפת לצרפתים. וחשובה וקודמת - ההכרעה הערכית להתקיים כעם יהודי. אין מקום בעולם שיכול היה לכנס את דמארי מתימן ואת הורי מאוקראינה ואת שוקן מגרמניה - אלא בארץ ישראל. הגשמת ריבונות לעם היהודי היא מעשה הצדק בצדקו.
ובארץ ישראל היו ערבים-פלסטינים מאז המאה השביעית. הגשמת מהפכת הריבונות של העם היהודי כאן לא יכולה היתה להתממש ללא סכסוך לאומי קשה. האם צדקת הריבונות שלנו אפשרית בתנאי הסכסוך? על כך בשיח הבא.
