מחזה מרהיב עם תפאורה מוקפדת ומרוממת, מלווה בהבלחות עלובות, זומן לנו על-ידי הצגתו שכה ציפה לה העולם של בשאר אלאסד, בבנין הפרלמנט הסורי המפואר שדפנותיו מעשה ידי אומן של פיתוחי עץ, ויושביו מהודרים כחתנים ביום חגם ומתורגלים כבובות עץ לחזור על אשר שיננו באוזניהם אדוניהם. אך אי-אפשר היה לטעות: בצר לו, שב המשטר בן ה-41, שחולייתו הנוכחית בת ה-11 חשה בסכנה סביבתית מידית, לתבניות הידועות מימי האב המייסד, אלא רק עם בת צחוק תמוהה על שפתיו.
הזירה רותחת, שלא לפי תחזיתם וחישוביהם של שורדי הקליקה שהייתה סביב אביו ושהכשירה אותו, שכמה מהם, כמו סגן הנשיא הנצחי חדאם, שעייפו או נשחקו או סר חינם, נטשו וגלו. והם ראו שיש לחשק את השורות סביב צעצועם, גם מחמת העריצים הנופלים סביבם, ועוד יותר נוכח אלה המטים ליפול, שמניינם אינו חדל לגדול. מה שהגדיש את סאתם היה ההתקוממויות בערים המחוזיות דרעא ולדקיה, קודש הקודשים של העדה השליטה, והמהומות הזולגות לבירה ופורצות לרשתות החברתיות והבינלאומיות, מבעד למסכי החרש החוסמים את מדיניות האימים. לפי שנפשם כרוכה בנפשו, הם ראו להכין בקפידה, לאחר הרהורים, דיוני חרש והחלטות דרקוניות, את תסריט המתח של התערבותו המיטיבה של השליט, שהכל ציפו בעיניים כלות להתגלותו לפני הציבור הצמא לראותו.
ההחלטה להילחם, ששיקף הנשיא, כאילו היה מנותק מן המאורעות, מקורה באירועים ובנתונים הרי חשיבות שהשפיעו עליו. ראשית, לאחר הנשיא האמריקני
ג'ורג' בוש - שעד לפני שנתיים הטיל את חיתתו על אסד, בודד אותו בעולם ובמזה"ת, השפילו עד עפר כשאילץ אותו לסגת מלבנון בבושת פנים, וביטל את תפקידו שם להמליך נשיאים וראשי ממשלה, החרים אותו כלכלית ושם עליו ועל בעלי בריתו האירניים מצור מדיני ודיפלומטי - בא
ברק אובמה הוזה החלומות. זה התיר את הרצועה באחת: סוריה שוב מוכרת דיפלומטית, בעלת בריתה שוב מחוזרת, ומכל מקום אינה מאוימת עוד, היא שבה ללבנון, שיברה את המאחז האמריקני שם, הסירה את בן חסות המערב שם והמליכה את עושי דברה מהחיזבאללה, בעוד שאמריקה נסוגה, ואימתה של בת חסותה הישראלית - נסדקת.
שנית, כאשר אסד צופה ברחמים בבן-דמותו בלוב המאוים צבאית על-ידי המערב, הוא יכול להניף בגאווה את הביטוח שרכש מן המערב. זאת, לא בלבד מפאת צביעותן של המעצמות האימפריאליות לשעבר, שבעודן מבזבזות דמעות תנין על ה"אזרחים החפים מפשע בלוב הנשחטים על-ידי מנהיגיהם", לא נותרו להם דמעות לקורבנות צנעה, מנאמא, דרעא ולטקיה. אסד גם מעודד מכך שצבא סוריה גדול וחזק מצבאות צרפת ובריטניה, וגם אם הן מעזות על חלשים, לא יעמוד להן כוחן על דמשק. על פתחי הבירה האומיית המפוארה יאזלו מלאי הצידוקים האימפריאליים, האלטרואיזם הטבוע בנפט, והצביעות האנגלו-צרפתית. כדי להכריע את סוריה, תידרש התערבות אמריקנית בהיקף של עירק, ואובמה כבר נתן פטור לחברו החדש, שעמו הוא חפץ רק "לדון בסוגיות, לא להתעמת עליהן".
עדנה בלתי צפויה נודעה לאסד גם מכיוון אחר: גדול החרדים מן המצב הנוכחי, המלך הסעודי עבדאללה, העומד על סף קברו וצופה באימה ופחד בידידיו הקרובים מטים ליפול אחד לאחד, בצנעא, במנאמה, ואפשר שגם בעמאן. לאחר הקורבנות הבלתי הפיכים שנגרמו לבן-עלי ולמובארק, גדולי ידידי המערב והנאמנים שבקליינטים האמריקניים, הוא מתעשת לזמר דברי ניחומים ועידוד לידידו מדמשק. אמריקה התגלתה במערומיה כקנה רצוץ, מדיניותה חסרת כיוון ומכוון, וסיכוייה בעירק ובאפגניסטן הם על צד הפחות מרנין, בעוד אשר אלה המתגעגעות למעמדן כמעצמות, חסרות ישע לחלוטין נוכח המהומה. במצב זה, רואה עצמו העריץ מדמשק רשאי לחייך ולהתלוצץ. המצב המביש שבו חברי פרלמנט מגויסים ושרתי השלטון עדיין צורחים שבועות תמיכה ומילות הערצה ועידוד תוך כדי נאום הנשיא, ובהם אפילו איווי כי יהיה מנהיג העולם נוכח דמותו הענקית הגדולה ממידותיה של סוריה, רומז לנו עד כמה חלומות הדמוקרטיזציה נותצו באספמיה, וכי השליט העליון המיטיב של דמשק גם יאחז בשלטונו בכל מחיר ונוכח כל אתגר.
