מחזהו האנטי מלחמתי של ירוסלב האשק "החייל האמיץ שוויק" היה להצלחה מסחררת במאה שעברה, והוצגה 600 פעם בתיאטרון ה"אוהל". הסיבה: הופעתו של מאיר מרגלית האגדי בתפקיד שווייק גילגלה את הצופים מצחוק, אך לא החסירה את המסר הנוקב של המחזאי. קשה מאוד להכנס לנעליו של מרגלית. גם ההעלאה המחודשת של המחזה בהבימה לפני כמה שנים, עם שלמה בר אבא כשוויק, לא הייתה כה מזהירה כהצגתה ב"אוהל". הפעם בחרו צמד המעבדים-הבימאים בשחקנית לתפקיד שוויק. במקום היגויו המיוחד המצחיק של מרגלית, ציידו אותה בשפת גוף שמזכירה את צ'רלי צ'אפלין. תמר סגל היא ללא ספק שחקנית מוכשרת ביותר, וכמוה כל שאר שמונת השחקנים. כולם משחקים מעולה, כשרוניים וממלאים היטב אחר הוראות הבימוי. אך לרוע המזל, הקונספט כאן לא קלע למטרה. אומנם כל דמות הוצגה כקריקטורה, וכל שחקן ושחקנית ביצעו זאת יפה, אך מדוע תמר סגל נדרשה להתפשט מחולצתה ולהראות את חבישת החזה שנעשתה כדי שתיראה כמו גבר? ומדוע חשפה את אותו דבר שחקנית אחרת בתפקידה כחייל? לאלוהים פתרונים. העלילה לבשה אופי כה שונה מהמקור, עד שקשה היה להכיר את המחזה. לו היו קוראים למחזה בשם אחר, ורק מציינים שזה על-פי המחזה החייל האמיץ שווייק - ניחא. אך כמות שהוא, המחזה לא מרתק, ורק מהווה כעין תרגיל בימתי לשחקנים צעירים, כדי להוכיח את יכולותיהם. לקהל לא היה ראוי להגיש זאת כמחזה בשם הנ"ל.אין ספק, שלעובדה שצפיתי בהצגה הראשונה, אין קשר לאי-ההצלחה. כי השחקנים עשו את מה שהוטל עליהם כדבאי. המוזיקה של הפסנתר הלא מכוון (יובל שפירא) והצ'לו(עודד הדר), הייתה חלק בלתי נפרד מההתרחשות. לסיכום: מחזור מוכשר של שחקנים, ועיבוד ובימוי שפוגמים.