כששושנה פגשה את חני

ספרי קצת על עצמך, על הכשרתך כזמרת וכיוצרת. כיצד תגדירי את עצמך? מאז שאני זוכרת את עצמי אני שרה ומלחינה שירים. למדתי 10 שנים פסנתר קלסי, שירתתי בלהקה צבאית, הוצאתי שני אלבומים (בשקט בשקט, בהפקתו המוסיקלית של גרי אקשטיין ו- עד קצה הבהירות, בהפקתו המוסיקלית של אלדד שרים) ואלבום שירי ערש לילדים (חלומות נעימים, בהפקתו המוסיקלית של רמי הראל ובשיתוף עם הפסיכולוג גיורא קיינן). היום אני מופיעה ברחבי הארץ עם הרכב אקוסטי של 4 נגנים, מתארחת במועדוני זמר (אפי נצר, דן אלמגור), משתתפת בערבי מחווה (שלונסקי, רחל שפירא, נתן יונתן ועוד), כותבת ,מלחינה, מקליטה שירים חדשים ועובדת על שיתופי פעולה עם אמנים נוספים.

כשמעיינים בקורות החיים שלך מגלים שאת בהכשרתך פסיכולוגית חינוכית, מדוע נמשכת לתחום זה והאם עסקת בו?

כשהשתחררתי מהלהקה הצבאית היה לי ברור שאני ממשיכה לקריירה מוסיקלית, אבל הרגשתי שאני רוצה לבטא עצמי בתחומים נוספים והפסיכולוגית שבי הייתה תמיד חלק דומיננטי באישיותי. במהלך לימודי התואר הראשון והשני לא הפסקתי להופיע וליצור ואף הוצאתי את אלבום הסולו הראשון שלי. לאורך כל הדרך שילבתי בין שני התחומים אם כי הזהות העיקרית שלי הייתה תמיד - זמרת יוצרת. היום אני עובדת בתחום הפסיכולוגיה פעם בשבוע כפסיכולוגית בית הספר הדמוקרטי בחדרה ובשאר הימים עוסקת במוזיקה. כשמקשיבים לשירתך העכשווית מרגישים שאת שרה שירים שיש בהם אמירה על הגשמה עצמית, למשל בשיר "אמרתי שתלך" או "עכשיו לנשום" מנין נובעות יצירות אלו? ואשמח אם תצרפי את מילות השירים כחלק מהתשובה שלך. ושימי לב למילות הזמן הקיום..עכשיו..קיומיות ומיידיות..שני השירים שציינת נכתבו ע"י שתי חברות מוכשרות- דורית בק הלוי ו-צביה אהרוני. הם שונים בתכלית ומאפיינים שני קצוות של תוכן שאני מתחברת אליו. החיבור ל"אמרתי שתלך" הוא מהמקום של אמפטיה לחוויה של אהבה כואבת ומייסרת שאני למזלי לא חוויתי שכמותה אבל יכולה דווקא מהכיוון של מקצועי האחר - להבין ולאפשר לקול הזה לזעוק החוצה. ואילו החיבור ל-"עכשיו לנשום" הוא ממקום של הזדהות מוחלטת, של להרגיש כל מילה כאילו אני כתבתי אותה. ואם שאלת לגבי מילות הזמן הרי ככל שמתבגרים מושג הזמן והקיום בכלל, מקבל משמעות הרבה יותר עמוקה ומורכבת ובעיקר מתחילות להשאל שאלות ....

אני מבינה ששיחקת בתיאטרון במחזה זמר עלובי החיים בתפקיד אפונין, מה העניק לך השילוב בין משחק לשירה?

"עלובי החיים" הייתה חווייה של פעם בחיים!. הן מבחינת גודל ההפקה והן מבחינה מוסיקלית. זו בהחלט הייתה הזדמנות לתת ביטוי לכישורי המשחק שלי ולשכלל אותם מאד מול במאי שהגיע מלונדון וזו הייתה עבודה קשה ומהנה גם יחד. השילוב של שירה ומשחק (על-אף שמעולם לא למדתי משחק באופן פורמלי) הוא חלק ממני. אני חושבת שמבצע טוב שעולה על הבמה ושר מול קהל ושרוצה להעביר את המסר בשירים המיוסרים והשמחים גם יחד, באופן מייטבי, חייב להצטייד גם בכישורי משחק.

בימים אלה את מוציאה סינגל חדש, מה הם החומרים החדשים שאת מבקשת לחשוף, האם מדובר בסינגל מתוך תקליט חדש, מה אופיים של השירים החדשים שלך?

ממש בקרוב עומדים לצאת כמה סינגלים ברצף. שלא כדרכי ודווקא בסימן העידן החדש שהוא יותר עידן של סינגלים ופחות עידן של אלבומים (היום כל אחד יוצר לעצמו את הפליי ליסט שלו) כל שיר הוקלט באולפן אחר ועם מפיק מוסיקלי אחר וכל סינגל הוא סיפור מרתק בפני עצמו, אבל החוט המקשר הוא לגמרי – אני, על הפנים השונות שבי. (לא ברמה הפתולוגית של-אישיות רבת פנים אבל ברמה של-אישיות, פנים רבות לה). יש גם שיתופי פעולה עם אמנים נפלאים כמו- עדנה גורן שאיתה גם מתוכנן לצאת מופע חדש (הופעת בכורה ב-19/7, במרכז עינב) ו-מיכה ביטון שיחד עם המוסיקאי רמי הראל אנו יוצאים בקרוב בערב שירי משוררים.

מה דעתך על תרבות הפנאי שלנו, על סגידה לכוכבים שנולדים תוך חודש ימים? מה דעתך על רמת המילים ואוצר המילים? האם יש מקום לשיפור, האם אנו צריכים לדאוג לעתידו של הדור הבא היונק אוצר מילים דל?

המילה סגידה מעוררת אצלי התנגדות. אני יכולה להעריך, להתפעל, לאהוב אבל לא לסגוד. יש משהו בסגידה שמקפל לתוכו סוג של ביטול עצמי ושל האדרת כוחו של האחר. גם אלילי ההמונים עצמם אף פעם לא יכולים לצאת בשלום מבחינה נפשית מהמעמד המרומם הזה, במיוחד אם הוא קורה כמעט בין רגע, כי מתישהו תמיד תגיע ההתפכחות וכגודל הנסיקה כך גודל ההתרסקות. חוץ מזה - בואו נכנס לפרופורציות - זמר הוא זמר הוא זמר, מוכשר ככל שיהיה הוא קודם כל בן אדם וצריך להתנהג ככזה!!. אני באופן אישי מפרגנת למי שמצליח, במיוחד אם ההצלחה שלו הולמת את כישוריו וגם אם ההצלחה קרתה בעזרת תוכנית עם רייטינג מופקע. אני תמיד מאחלת לאותם מצליחים שיידעו לנצל את ההזדמנות באופן חכם ובאותה נשימה מאחלת לאלו שעדיין לא טעמו טעמה של הצלחה אבל ללא ספק מגיע להם - שיזכו לממש את כשרונם. לגבי שפת השירים - כמו בכל תחום - יש ויש - יש רדודים ויש עמוקים,יש שפת רחוב ויש שירה. כל אחד יתחבר למה שמתאים לו ולמה שמרגש אותו, אני לא חושבת שבאמנות יש מקום לשיפוטיות כי זה תמיד בעיני המתבונן ויש כל מיני מתבוננים ומי אני שאקבע מה נכון ומה לא.

מה דעתך על שירים עכשווים, מה מוצא חן בעינייך, האם היית רוצה לשמוע באמצעי הרדיו והטלוויזיה מוזיקה שונה ממה שמושמע כעת?

שירים עכשויים זו הגדרה מאד כוללנית - יש המון סגנונות ולי יש טעם אקלקטי בעל מכנה משותף אחד- האם זה נוגע בי - כשנוגע יכול להיות ברמה של-מקפיץ אותי, מעלה חיוך על שפתיי, מרגש, מרגיע.. יש בימים אלו באזז גדול סביב השירה המזרחית- אני חייבת לציין שיש המון זמרים מזרחיים שמרגשים אותי עד דמעות (ואני לא מדברת על בניון שהוא קונצנזוס) אני מדברת על זמרים כמו - שמעון בוסקילה, ישי לוי, אבנר גדסי, משה פרץ ועוד רבים וטובים. מצד שני יש אמנים כמו - שלומי שבן, אריק ברמן, עלמה זהר, קרולינה, לאה שבת- תקצר היריעה.... ויש גם המון אמנים הרבה פחות מוכרים שנחשפים היום דרך הרשתות החברתיות כמו- מעיין הירשביין, אמיר ברנט, ורד פיקר, שאני מאד אוהבת ומעריכה. באופן עקרוני אני בעד מוזיקה טובה!. אני נגד הליכה לקצוות וככזו - לא אוהבת את שיטת הפלייליסט של - הכל או לא כלום - או שהם טוחנים שיר עד דק וממאיסים אותו על קהל המאזינים או שלא משמיעים כלל שירים נפלאים שמגיע להם להשמע! אפשר להיות יותר מאוזנים, פתוחים ומקוריים!. ריבוי תחנות השידור היה אמור להפיח רוח פלורליסטית, ורסטילית, רבת גוונים וניחוחות אלא שתסמונת העדר- חיסלה את החזון באיבו!

האם את יכולה להבחין בין שירה לבין פזמונאות? אני שואלת כמשוררת, מתי נבחר שיר של משורר להיות שיר מולחן. האם את מלחינה? (נדמה לי שהלחנת ליעקב ברזילי ידידי כמה שירים. ספרי על תהליכי ההלחנה.)

אפשר בהחלט להבחין בין שירה לפזמון- שירה לא נכתבת במקור למטרת הלחנה ואינה בהכרח שבויה במשקלים ובחריזה, כמו פזמון. שירה גם עומדת בפני עצמה כשמקריאים אותה ופזמון- לא בהכרח.שירה יכולה להתעסק בכל נושא מבלי שתצטרך להתחנף לטעם הקהל. באופן אישי תחום השירה מאד קרוב לליבי והלחנתי המון שירי משוררים (פרץ דרור בנאי, נתן יונתן, רוני סומק, אורציון ברתנא, לאה גולדברג, ביאליק). אני גם משתתפת בערבי מחווה למשוררים שלכבודם הלחנתי משיריהם (אריה סיון, ש.שפרה, אלישבע גל,אשר רייך ו-יעקב ברזילי) ובשבילי זה תענוג גדול משולב באתגר גדול! האתגר הוא לגלות את המנגינה בשיר שלרוב נחבאת אל הכלים ונרמזת באופן עדין .

והיכן ההופעה הבאה שלך?

אפשר להתעדכן בלוח ההופעות באתר שלי (שאני עצמי שוכחת לעדכן אותו) www.chanidinur.com. ונא לשריין כבר מעכשיו את ה19/7 , מרכז עינב, המופע המשותף עם עדנה גורן.

אמרתי שתלך / דורית בק-הלוי

אמרתי שתלך אבל הלב צעק אחרת רואה אותי נשרפת למולך אולי מחר נלמד לחיות אולי אהיה אחרת-כל עוד ידיך בי נוגעות עייפה מלאהוב אותך שותק מהבטחות נאלמות, מגעגוע אש גופי לך ים טירוף והקנאה בי תשחק אבל עיניך לא דומעות, הן לא זוכרות,הן לא יודעות רחמים אם תחזור אבל אלי, לא אשאל מדוע הגשם כבר ישטוף את השקרים שוב נוגע בתוכי, בתשוקה אילמת לא רוצה לראות את הפחדים עייפה מלאהוב אותך שותק מהבטחות נאלמות, מגעגוע אש גופי לך ים טירוף והקנאה בי תשחק שותקות עיניך לא דומעות הן לא זוכרות ואין רחמים לא יודעת איך ללכת, איך עוזבים כי עוד זקוקה לחסדיך המרים- בחשיכה נפרדנו אחרי פגישה מלאת צחוקים, חייכתי מאוזן לאוזן והיה עלי לצלצל לאיש זר ולבקש ממנו להיפגש עם אלי עמיר איש פחות זר. חייגתי, לא הרגשתי שאני עושה מעשה נועז, זה סתם מעשה רגיל ויומיומי עבורי לצלצל לזרים ולומר שההוא מהפייסבוק שלח אותי. ההוא מהטלפון הצחיק אותי אבל נשמע לי אדם מאוד רציני, אחר כך אמר לי כשתהיי יותר רצינית תתקשרי שוב, ואחר כך כשהצצתי במסך כהרגלי ראיתי שכתוב שם בין ים המלל, תתקשרי אליו הוא מחכה לטלפון שלך, נסי לשכנע אותו להיפגש איתך לפגישה משולשת עם אלי עמיר. למזלי, לא צלצלתי לאלי עמיר אלא להוא שההוא שלח אותי מהפייסבוק לצלצל אליו כן צלצלתי, ורק מחר אני אגלה לכם מי זה, ואשלח גם תמונה. הכל תלוי בטיב הפגישה מחר. בינתיים נסכם שחני דינור פתחה את שביל הזהב למפגשי פסגת גבעת פייסבוק.