מי שסובר לתומו שנפל הפור על הפנימייה של בית הספר החקלאי בפרדס חנה וגורלו של שטחה נחרץ להפוך למתחם נדל"ן - טועה טעות חמורה.
ואמנם, סיבוב נוסף בפרשה זו חל בימים האחרונים בעקבות הגשת כתב ערעור לבית המשפט העליון על-ידי הסתדרות המעו"ף ועובדי הפנימייה, באמצעות עורכי הדין שלמה כרם ורויטל כרם, שהוכיחו כבר שהם רצים למרחקים ארוכים.
שופט בית המשפט המחוזי
יהודה זפט החליט לאחרונה למנות חוקר מטעם רשם ההקדשות, החלטה שנועדה לרצות, כביכול, את המערערים, אולם המערערים טוענים שמשמעותה המעשית של ההחלטה היא, כי לא ניתן להגן על קיומן של חברות לתועלת הציבור (חל"צ) בפני ניצולן למטרות פרטיות.
לטענת המערערים, על בית המשפט להבטיח שאדמות שהופקדו בידי חברה לתועלת הציבור אכן ימשיכו לשרת את האינטרס הציבורי שלטובתו הוקדשו. אדמותיו של בית הספר החקלאי פרדס חנה נתרמו על-ידי הברון רוטשילד על-מנת שישמשו להפעלת כפר נוער הכולל תיכון, פנימייה ומשק חקלאי, ויש להורות על המשך השימוש באדמות למטרה זו. כך יוכלו המערערים ויתר העובדים שירצו בכך להיות מועסקים במקום. השטחים והמבנים עומדים על מכונם, וגם משרד החינוך הבין שאין מקום להמשיך במשא-ומתן עם ההתאחדות על רכישת מתחם בית הספר למדינה.
מלאכתו של החוקר לא תוכל לממש את המטרות שקבע החוק, מאחר שסמכויותיו מוגבלות. הוא יוכל לבקש פירוק, שהוא משאת נפשם של המשיבים (התאחדות האיכרים ומנהליה); או לתבוע החזר הנכסים שהוצאו מהמוסד לידיים פרטיות, דוגמת הסכום של 307,560 שקל שמשך משה שמעוני והושב רק לאחר פניית תנועת אומ"ץ לחקירה משטרתית; או הקרקע ש"נמכרה" במכירת חיסול במחיר "מבצע". אין זה מענה מספק.
לדעת המערערים, שגה השופט כשסבר שבגלל מינוי החוקר אין צורך בהכרעה שיפוטית בטענות העובדתיות והמשפטיות שהועלו בפניו.
ציר מחלוקת עיקרי הוא האם רשאים המשיבים לחסל את נכסי החל"צ רק בשל חוסר העניין של התאחדות האיכרים בהמשך קיומה כמוסד חינוכי, כפי שהודיעו למשרד החינוך. מחלוקת נוספת היא בשאלה האם קיים גירעון אמיתי של 20 מיליון שקל, כפי שטוענת ההתאחדות, או שהגירעון רק הומצא כהצדקה להפיכת החל"צ כמקור למזומנים עבור ההתאחדות, מאחר שאין לו זכר במסמכים של החל"צ, כטענת המערערים.
לטענת המערערים, המסמכים מוכיחים שההתאחדות מתכננת מזה שנים רבות להשתלט על נכסיה של החל"צ, לממשם, ולהעביר את תמורתם אליה. אולם אסור על ההתאחדות לנסות לממש את נכסי החל"צ לטובת עצמה. המשיבים לא התמודדו עם הטענות אלא הסתפקו בהכחשות.
כל הגורמים שמעורבים בפעילות של החל"צ קשורים להתאחדות האיכרים. לכן המערערים הם היחידים שיכולים היו להיחלץ להצלת החל"צ מידי מחסליה והמחוקק הקנה להם רשות עמידה. על פיטוריהם טוענים העובדים בכתב הערעור בין השאר: "הפיטורים אינם תקפים כיוון שהעילה היחידה להם היא שלב לקראת הבאת החל"צ לסוף דרכה כחברה לתועלת הציבור וכמוסד חינוכי וזאת כדי לנצל את משאביה לתועלתה של התאחדות האיכרים, בניגוד לחוק. כמי שנפגעו ממעשיהם של המשיבים יש למערערים מעמד ורשות עמידה בכל נושא שנוגע להמשך תפקודה של החל"צ".
בשולי הערעור תובעים העובדים המפוטרים לחדש לאלתר את פעילותה של הפנימייה על כל המשתמע מכך, לרבות ביטול פיטוריהם והשבת זכויותיהם. במקביל הם דורשים להמשיך את הפעלת המוסד החינוכי במסגרת החל"צ, לאסור על מימוש הנכסים של החל"צ ועל העברת כספים או נכסים להתאחדות האיכרים ולהפסיק את כל פעולות התכנון של השטח למגורים.
רשות הדיבור ניתנה לבית המשפט העליון. אומ"ץ תמשיך ללוות את העובדים ולצפות שטחנות הצדק שטוחנות לאט יטחנו בצדק.
עוד לא אבדה תקוותנו.
