אתמול (13.4.11) נפתחה תערוכת היחיד של ניסן ויסמן בגלריה עמליה ארבל בנמל תל אביב. ויסמן עוסק בעריכת דין כבר כ-50 שנה ויחד עם מקצועו הוא גם מצייר בזמנו החופשי. איך התחיל לצייר? - בשנות ה-80 נתן הרצאה ומתוך סקרנות נכנס לשעור שהתקיים בחדר סמוך שם התקיים שעור בציור. המורה נתן לו ניר כדי לעשות רישום כאחד התלמידים. כאשר גמר אמר לו המורה כי יש לו פרספקטיבה, עומק ואומץ . מאחר שהדבר סיקרן אותו התחיל לעשות "גירים" דהיינו שירבוט עם גיר צבעוני על נייר צבעוני. יצאו לו דברים נפלאים לדעתו וכך נסחב לצייר. ההתחלה הייתה בשמן על בד. הוא ניסה גם אקריליק אך לא הסתדר איתו. כעבור כמה זמן לשכת עורכי הדין הציע לו לעשות תערוכה בכתלי הלשכה וכך התחילה הקריארה החדשה שלו כצייר הנמשכת עד היום במקביל לעריכת הדין. עוד לפני שהתחיל לצייר נאמר לו על-ידי רבים ללכת לקרוא ספרים, לעסוק באמנות, לשמוע מוזיקה קלאסית ויווכח לדעת שכך יהיה עורך דין טוב יותר. הוא שמע בעצתם. התערוכה היום נפתחה על-ידי יו"ר לשכת עורכי הדין. בתערוכתו הראשונה בתחילת שנות ה-90 הוא הציג 32 תמונות והפעם מספרם רב יותר ומגיע ל-45. בודדות מהתערוכה הראשונה מוצגות גם בתערוכה זו כי רובן נמכרו אז. הן אז והן עכשיו הוא צייר פרחים,ים,נופים. מפעם לפעם הוא מצייר גם דמויות. איננו מצייר כמעט פורטרטים כי כדי לצייר כאלו הוא צריך לדעת אנטומיה של הפנים ושל הגוף.הוא עשה כמה ניסיונות שהצליחו אך אינו חושב להמשיך בציור פורטרטים. הוא בוחר לו לצייר נושא מסוים, מצלם אותו ומתחיל לצייר על-פי התמונה כאשר מפעם לפעם מפעיל את הדמיון ,משנה צבעים ומהמצולם נשארת רק המסגרת. הזהה בין הצילום לציור הם הקוים הכלליים בלבד. אף פעם אין אותנטיות בין המצולם למצוייר. ויסמן אינו נותן שמות לציורים שלו כי כל מה שהוא מצייר ברור, מובן ואין צורך בהסברים.הוא גם אומר שאי ציון שמות מפעיל את הדמיון אצל המתבונן. ויסמן הספיק מאז תערוכתו הראשונה לערוך כמה תערוכות יחיד וכן להשתתף בתערוכות קבוצתיות בשיתוף עם ציירים אחרים. הוא השתתף לא מזמן בתערוכה קבוצתית של גמלאים מטעם עירית תל אביב שהתקיימה בגלריה הנוכחית דהינו של עמליה ארבל. כאשר תיירת אמריקנית קנתה תמונה שלו שהוצגה בתערוכה הציעה לו בעלת הגלריה לעשות תערוכת יחיד. הוא הסכים ומאחר שלא היו לו במלאי תמונות מספיקות התישב וצייר משך כ-6 חדשים את רוב התמונות המוצגות כעת. ויסמן מצייר כבר מעל ל-30 שנה. רוב עבודותיו הן בגודל בינוני כדי לאפשר לקונים לתלות אותן בביתם הפרטי והפעם לרגל התערוכה צייר גם כמה תמונות גדולות שיתאימו לגלריות ולאולמות גדולים כי נאמר לו שתערוכה בלי תמונות גדולות אין לה את אותו אפקט. משך שנים הוא לא שינה סיגנון ונשאר נאמן לסגנונו ונושאי תמונותיו. הוא מהרהר ומציין כי יש קצת שינוי בסגנון. היום התמונות שלו פחות ריאליסטיות יש בהן יותר דמיון. הוא כאמור אוהב לצייר פרחים והוא משנה את נקודת האור הנופלת עליהם וכך האפקט מהתמונה גדול יותר. הוא מצייר ומקדיש זמן רב לציור כי הוא אוהב לעשות דברים עבור הנשמה, עבור ההנאה, עבור היופי. הציור אינו השטח האמנותי היחיד שהוא עוסק בו.הוא עשה סרטים לערוץ הקהילתי, עסק בבימוי, כתב תסריטים, שיחק בסרט והסרט קיבל פרס ראשון. יש לו היסטוריה ארוכה באמנות.עוד בהיותו סטודנט אירגן הופעות לאמנים, היה פעיל בחוגי אמנות ועוד. את הקריירה הבימתית שלו התחיל בתיאטרון "זירה". כל הזמן יש לו הפרדה מוחלטת בין עבודתו כעורך דין לבין עבודתו בשטחי האמנות האחרים. הוא רואה את עצמו כצייר חובב העוסק בציור בצורה רצינית אך כתחביב ולא לצורך הפרנסה. לויסמן לוקח כמה ימים לסיים ציור. הוא מצייר ישר על הבד ללא סקיצה וללא הכנה מוקדמת כל שהיא. יש לו חוש של פרופורציה כפי שנאמר לו בתחילת דרכו,מחלק את השטח במסגרת היטב ומה שהוא מצייר בהתחלה על הבד זו גם ב-90 אחוז התוצאה הסופית. תאורה של השקיעה מצויירת על ידו בצהוב בגוונים שונים. כשהוא הולך לישון יש לו הפרדה מוחלטת בין השינה לציור ואף פעם אינו מהרהר על ציור או חולם עליו או על ציור שרוצה לצלם. הצבעים האהובים עליו הם חום וכחול שהם אופיניים לארץ. הוא משתדל ומצליח בכך שיהיה קונטרסט בין הרקע למצוייר או החפצים השונים שבציור. זאת תערוכה של איש מקצוע אחר-עורך דין שהתחיל לצייר מתוך סקרנות והפך את הציור גם למקצוע לשם ההנאה והסיפוק הנפשי בלבד. הציורים שלו מלאי אור, צבע, אופטימיות.יש בהם נופים שונים,הרבה פרחים בשלל צבעים,זרים, אגרטלית, טבע. יש עדינות מסויימת בציוריו. אין לו משיכות צבע גסות או צבעים עזים. יש הרבה ציורים עם נוף של ים. כמעט כל הציורים הם נופים ארץ ישראלים.יש אולי תמונה אחת או שתיים עם נוף מחו"ל. אומר ויסמן:"אני אוהב את הנופים שלנו. אני אוהב נוף מדברי, ים, שפלה, פינות ומקומות קטנים בארץ ולא ערים. זה מדבר אלי מאוד. בחו"ל אני אומנם מצלם אך לא משתמש בצילומים כדי לצייר על פיהם. אני קשור מאוד גם בציורי לארץ ישראל. בככל הארץ אני מחפש פינות שיש בהן ממאפיניה." לראות או לא לראות:מעניין, צבעוני, מלא שמחה ואופטימיות.