"שבת הגדול" היא אחת מן השבתות המיוחדות שבלוח השנה העברי והיא תחול תדיר ולעולם בסמיכות ולפני חג הפסח. שבת זו ידועה כשבת מיוחדת החל באמצע ימי הביניים, קרי: תקופת הזמן במהלך ההיסטוריה האירופית שהתחילה עם סיומה של "העת העתיקה" והסתיימה בתחילתה של "העת החדשה", תקופת הרנסאנס וכבר במאה ה-10, בכתובת עתיקה שנמצאה בעיר רמלה מוזכר השם "שבת הגדול".
חשיבותה של שבת זו נגזרת באופן ישיר מן המנהגים שרבים מעם ישראל, עם הקודש, נוהג לעשות בה, כמו למשל: "דרשת שבת הגדול" על-ידי רב המקום/בית הכנסת ובאריכות בענייני הלכות ומנהגי החג "משום שרבים המה". כמו-כן, רבים מן הדרשנים נוהגים לשזור ולשלב בדרשתם ענייני מוסר ואגדה "כדי להכין את העם לקראת החג החשוב הלזה" [מדרש גם], ו/או קריאת קטעים מן ה"הגדה של פסח" עד המילים: "לכפר על כל עוונותינו", וזאת "משום שנס הגאולה ממצריים התחיל בשבת זו" [אחרונים] או "משום שהדבר משמש כהכנה טובה לקראת קריאת ההגדה בליל הסדר [מדרש גם] ועוד.
שבת מיוחדת זו כונתה בשם "שבת הגדול" בגלל מספר טעמים:
א) משום שהרב הדורש מאריך בדרשתו בשבת זו ודומה על האנשים כיום ארוך וגדול [ספר "שיבולי הלקט", סימן ר"ה].
ב) משום הנס הגדול שהיה לבני ישראל במצרים בשבת זו, שהרי אותו היום שהצטוו על לקיחת השה לקרבן פסח לעיני המצרים שבת היה והשה היה אלוהיהם ולמרות זאת לא אוּנה לבני ישראל כל רע מהם [טור].
ג) משום שמפטירים בה בנביא [מלאכי פרק ג'] ומסיימים בפסוק: 'הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא...לפני בוא יום י-ה-ו-ה הגדול והנורא" [מהרש"ל].
ד) משום שהרב שהוא הגדול בתורה (ובחבורה) נוהג לדרוש לפני הקהל בשבת זו כנ"ל.
ה) משום שבשבת זו ישראל קיבלו את המצווה הראשונה שלהם ונהיו כקטן הנכנס לגיל בר-מצווה ונקרא "גדול" [אבודרהם]. ועוד.
ולנו ייראה להוסיף ולומר ששבת זו נקראה בשם "שבת הגדול" משום שיש להדגיש את גודל ומעלת השבת שהיא השבת היחידה הסמוכה לחג הפסח בבחינת [שבועות מ"ז]: "קרב לגבי דהינא - ואידהן", קרי: קרב וגע במשוח (השמן) ותהא משוח (בשמן) היות שהחג עצמו ממש חג חשוב וגדול, אם לא הגדול במועדי השנה, משום היותו חג מכונן בהוויה הרוחנית והפיזית של האומה היהודית לדורותיה. חג הפסח הוא החג המסמל מכל את חירותם, פדות נפשם וגאולתם של עם ישראל מן הגאולה הראשונית ועד הגאולה האחרונה, בעגלא ובזמן קרוב ממש.
חג כשר ושמח!!!
