עד לצליית הבשר ייאלצו הנוכחים להמתין, בסבלנות, משך שעתיים רצופות, ורק בחצי הלילה יבואו ויאספו את השיפודים, על-מנת לאכול אותם, כמצוות התורה, בחיפזון. את שאריות הזבח הם יצלו באש המזבח, כשצו הכהנים יורה להם שלא להותיר שום זכר מן הבשר. בחג עצמו, שלמחרת הזבח, יקיימו השומרונים את שבתון הפסח, לא ידליקו אור, לא יסעו ברכב ולא ישוחחו בטלפון. את יום החג עצמו הם ינצלו למנוחה ולביקורים אצל קרובי-משפחה, שאיתם לא התראו מזה זמן רב, בשל המרחק שבין שני מרכזי-מגוריהם - חולון והר גריזים. במרוצת כל ימי חול המועד יתגוררו בני העדה השומרונית בהר עצמו, כשהם עסוקים במלאכת אפיית המצות. המצה השומרונית עשויה מקמח-מצות ודומה מאוד לפיתה הבדואית. היא נאפית על סג', ולאחר הידוק הבצק והפיכתו ללאפה גדולה ודקה, היא תונח לדקותיים על הסג' החם, והרי לכם מצה שומרונית כדת וכדין. השומרונים מחמירים מאוד במצוות איסור חמץ ואינם אוכלים מה שלא הוכן על ידיהם, אפילו הוא נושא תווית "כשר לפסח". פירות, ירקות, בשר ומצות, הם מוצרי המזון השכיחים שלהם על שולחן הפסח השומרוני. במרוצת החג ישתו בני העדה, מלבד מים, רק מיצים טבעיים, שנסחטו במו-ידיהם, ועראק איכותי, שאותו הם טורחים להכין בעצמם מאשכולות-ענבים. ביומו האחרון של הפסח, שאף הוא שבתון, יעלו השומרונים, בשעת בוקר מוקדמת, אל פסגת הר גריזים - המקום הקדוש ביותר עליהם - לתפילה. שם, על-פי אמונתם, נערכה בזמנה עקידת יצחק, שם מצויות גם 12 האבנים שהניח יהושע, ושם אף ממוקם, לפי המסורת שלהם, בית המקדש.