אדוני ראש הממשלה, ערב חג הפסח היום, והגיע זמן שבירה.
נבואות זעם מקיפות אותך מכל עבר. שרים ופרשנים מהלכים אימים על הציבור. מי כמוך יודע שמהרהורי ליבם הם מדברים. ואולם כוח העמידה כשל, ועל כן אין ברירה אלא להישבר. אומנם היום בערב נציין את יציאתנו מגלות לגאולה אבל על-פי אותם קולות, מרקל וסרקוזי הם בסך-הכל פריצים מודרניים וכמיטב המסורת היהודית אין ברירה אלא לכופף בפניהם את הראש.
בינך לבינך אתה יודע שמדובר בסיבוב נוסף שבין ישראל לעמים. מאז קום המדינה, ובוודאי קודם לכן, היו לא מעט כיפופי ידיים שכאלה. רוב ראשי הממשלה הקודמים, כידוע לך, עמדו בלחץ. אתה, אולי, שוקל להישבר. כך לפחות הם מקווים.
הפרדוכס הוא שדווקא אתה מיטיב להבין את חוסר התוחלת במדיניות השבר שמציעים לך יועצי האחיתופל. מחיאות הכפיים העולמיות יהיו כרגיל קצרות תפוגה, ועד מהרה תשוב האשמה ותוטל בישראל. הוויתורים שלך, מתונים או מפליגים, יהפכו להיות נקודת המוצא בסיבוב הסחיטה הבא. זו הרי הדינמיקה כבר שני עשורים.
מדיניות השבר, אתה יודע, לא תפחית במאומה ממתקפת הדה-לגיטימציה נגד ישראל. להפך. כפי שעוזי ארד היטיב לנתח באוזניך, יש מתאם ישר ולא הפוך בין ויתורי ישראל לבין העוינות כלפיה והטלת הספק בזכות קיומה. כלומר, ככל שתוותר יותר, כך תעצים את הדה-לגיטימציה. גם בעניין זה הניסיון המצטבר ברור. אגב, הסיבה לכך ברורה. נכונות לסגת מיו"ש פירושה הכרה בזכות הפלשתינים על ארץ ישראל. ואם כך, מה לי שכם, מה לי נתניה. בהיבט המוסרי-היסטורי אין הבדל ביניהן.
ועדיין, אדוני ראש הממשלה, חרף התובנות הללו, אין ברירה אלא להישבר. מפחידים אותך. מבהילים אותך. מציגים בפניך נבואות בלהה, והכל מתוך מחשבה או תקווה שתישבר. רוב אלה שעושים זאת מייחלים בסתר ליבם שתגשים את חזונם ההיסטורי לניתוק עם ישראל מערש מולדתו. לא פחות מכך, הם מעוניינים שממשלתך תקרוס ומעריכים בצדק שכך יקרה. על כן, הם מציתים קמפיין חובק עולם, או לכל הפחות לוקחים בו חלק, כדי להשיג את שתי שאיפותיהם אלה. שניים במחיר אחד. בתנאי שתישבר כמובן.
לכן, אדוני, אין מנוס משבירה. נכונה אומנם האבחנה שלך שתחזיות האימה המדיניות לא מעוגנות בעובדות או בניתוחים רציונליים. ספטמבר יעבור ולא יקרה דבר, אומרים לך חלק מהיועצים. הכרה של האו"ם בפלשתין, הם מוסיפים, היא החלטה דקלרטיבית וצודקת בדיוק כמו אימוץ דוח גולדסטון או השוואה בין ציונות לגזענות. מה שנדרש ממך, מוסיפים היועצים, היא יכולת עמידה אל מול מסע השקר, ממש כפי שעשו קודמיך וכפי שאתה עשית שנים רבות. ואולם ברק ומרידור וסיעתם מגיבים במנוד ראש. הפעם הם אומרים, חייבים להישבר.
עוד אתה יודע שבעת הזו הדבר האחרון שישראל יכולה להרשות לעצמה הוא נטילת סיכונים הזויים של נסיגות עומק. "מדינת חוט תישאר כאן" אמרת לא מזמן. אינספור פעמים שמענו ממך עד כמה מסוכנת נסיגה חד-צדדית כיוון שתכניס את אירן ליו"ש. אתה, שכל חייך נאבקת בזירות מדיניות, מבין היטב שמרקל, קמרון או סרקוזי טועים בגדול, ופשוט לא מבינים את טיב הסכסוך הניטש כאן. אתה, שנפגשת איתם לא פעם גם יודע שישראל ולא מנהיגים זרים, צריכה להחליט מה טוב לה. כך הרי פועלים הם עצמם במדינותיהם שלהם.
אבל למרות שעל בשרך אתה חש מה נכון ומה לא נכון, איפה האמת ואיפה השקר, מי צודק ומי מתחזה, מי הוגן ומי מרמה, מי אתנו ומי נגדנו, מי ישרוד ומי יקרוס - למרות כל אלה, אין ברירה אדוני ראש הממשלה, אלא להישבר. אתה עומד לשאת נאום היסטורי לפני פורום בינלאומי שאין אוהד ממנו. נכון שדווקא בהזדמנות הזו פתוחה בפניך האפשרות לחלץ את ישראל אחת ולתמיד מהמתווה האסוני של אוסלו ולהפוך למנהיג הצ'רצ'יליאני שאתה שואף כל כך ללמוד ממנו ולהידמות לו. אבל למה לך. מוטב להישבר. מיטב המומחים מראים לך את הקוראלס ומה יותר טבעי מלעלות עליו.
אז שמא לא, אדוני ראש הממשלה. אולי מוטב לך הלילה להסתפק בשבירת המצה ולא בשבירת ישראל. זו הרי תמצית ההבדל בין גלות לחירות. חג שמח.
