המשטרים מתחלפים והישועה לא באה

זה ששה עשורים חווים עמי ערב לעתים תכופות מהפיכות, הפיכות צבאיות וחילופי שלטון. המכנה המשותף לכל התהפוכות והחילופים האלו הוא השאיפה לשינוי. פעם אחר פעם מבשרים השליטים החדשים כי הם עושים את מה שהם עושים בשם העם ולמען העם, וכי המטרה היא הגשמת שאיפות העם וחתירה לקראת עתיד טוב יותר. ובכל זאת, אין רואים את השינויים, ואין זה מוגזם לקבוע כי ההפיכות לא היטיבו עם עמי ערב. הזמן נוקף ומצבם מתדרדר, והשאלה: מדוע ובמי נעוצים הכשלונות המחפירים. תהיה זו אשליה להאמין כי שינוי מצבם של עמי ערב נעוץ רק בשינוי השלטון. החברה הערבית סובלת מתחלואים רבים, כתוצאה מפיגור, מהזנחה וממחדלים בכלכלה בחברה ובחינוך:

• מדינות ערב נכשלות במלחמה בבערות, ומספר האנאלפאבתים עולה על 40 אחוז של תושביהן.

• כמעט כל מדינות ערב נכשלות ביישום רפורמה בתחום הבריאות.

• מתפשטת התופעה של הורשת השלטון. זו קרתה בסוריה ובבחרין, ועמדה לקרות במצרים, בתוניסיה ובתימן.

• השליטים החדשים זוכים בבחירות ברוב של 99 אחוזים בממוצע, ובבחירות האחרונות בתקופת סדאם חוסיין, הוא זכה ברוב של 100 אחוזים של הבוחרים.

• חלק גדול מן האוכלוסיה במדינות ערב עוסק בעיקר בחקלאות. במצרים, למשל, 55 אחוז מן התושבים עוסקים בחקלאות, בעוד שבמדינות המפותחות החקלאים מהווים 3 אחוזים בלבד.

• חוגים איסלאמיים מניפים את הסיסמה: "האיסלאם הוא הפתרון". אך הפתרון נשאר בגדר חלום.

• שליטים מאיימים על עמיהם במלחמת השמד, כפי שעושים קדאפי ואסד בימים אלה.

• במקום לשאת באחריות ולטפל בחוליים, מאשימים השליטים את ישראל ואת ארה"ב ברקימת קונספירציות.

• כדי להשתיק את עמיהם, משתמשים הרודנים בסיסמה הנדושה: "אין קול שעולה על קול המלחמה נגד ישראל", שמשמעותה כי המלחמה נגד ישראל עומדת מעל לדרישות העם.

• בעולם הערבי, קוראים לפתור סכסוכים במלחמות, אלימות וטרור, תוך זלזול בחוק הבינלאומי. זהו המוטו הקובע בסכסוכים הבין-ערביים ובסכסוך עם ישראל. הסכמי השלום בין ישראל ובין מצרים וירדן אינם מצליחים לסחוף את ההמונים, והיעד הנכסף לחיות בדו-קיום בשלום עם ישראל הוא נחלתו של מיעוט.

• בחברה הערבית מתחולל מאבק בין החברה השבטית, הכפרית, החמולתית, לבין החברה העירונית המודרנית. גלי ההתקוממות שפוקדים את מדינות ערב מסמלים את המאבק הזה, שהוא בעצם מרד נגד מרות ראש השבט.

• ההפיכות מבטיחות הגנה על זכויות המיעוטים האתניים והדתיים, אך הקיפוח וההרג נמשכים - נגד הנוצרים בעירק, הקופטים במצרים, הכורדים בסוריה, המוסלמים השחורים והנוצרים בסודן.

הסופר הכווייתי יוסף אלדאיג' כתב במאמר שכותרתו "מהפיכות הערבים הן קשקושים" את הדברים הבאים: "עמי ערב מובסים בגלל דיכוי, פיגור וניוון הנמשכים זה מאות שנים. המחדלים בעולם הערבי לא ייעלמו על-ידי ביצוע הפיכה והיעלמו של עריץ פה ועריץ שם. המצב דורש טיפול הרבה יותר שורשי ושינויים הרבה יותר יסודיים". אכן, טיפול שורש בעיוותים אלה לא יתממש רק באמצעות הדרת שליטים. יש צורך ברפורמה ארוכת טווח בתחומי החינוך, שתנחיל ערכים חדשים כגון שוויון, הבטחה של זכויות המיעוטים, כיבוד הדעה האחרת וכיבוד זכויות האחר. קידום הכלכלה מחייב טיפוח דור חדש של מהנדסים וטכנאים, שיבטיח את השינוי מחברה חקלאית לחברה תעשייתית. אחד התנאים היסודיים להבטחת שינויים אלה הוא חינוך לדו-קיום בשלום בין מדינות ערב לבין עצמן ובינן לבין ישראל, דבר שיאפשר את הפנייתם של משאבים לביצוע הרפורמות הדרושות, במטרה לתקן עיוותים הנמשכים זה דורות.