הירי שממנו נהרג בן יוסף לבנת ונפצעו חמישה יהודים נוספים הבוקר מהווה עליית מדרגה בכל מה שידענו על טרור פלשתיני. התקשורת משווקת לנו מידי יום שהגדה המערבית חווה רנסאנס כלכלי-תרבותי שגורם לתושביה ומנהיגיה לרצות שלום בכל מאודם. מידי פעם גם מנסים לשדר לנו שהכל שם תחת שליטה. למשל, אחרי טבח משפחת פוגל, התקשורת דאגה להעביר כל ציוץ של בכיר ברשות הפלשתינית שגינה את הרצח והבטיח למצוא את הרוצחים. גם ההפרדה בין עזה לגדה נשמעת בכל פעם מחדש על-ידי עיתונאים ו"אנשי רוח". כאילו מבקשים הם לומר לנו שערביי הגדה המערבית כמהים לשלום, לא כמו אחיהם הצמאים לדם ב"חמאסטן". אך, האמת היא שבזמן שמבטיחים לנו שהשלום מעבר לפינה, אנחנו ניצבים מול אויב שאין לו כבוד לכלום. אין לו כבוד למדים שאותם לובש, להתחייבויות של ממשלתו וגם לא אזרחים תמימים שרק ביקשו לממש את זכותם להתפלל.
הרצח בשכם הוא רק סימפטום למחלה. הגיע הזמן לומר זאת: חופש התנועה במדינת ישראל לא חל על היהודים. בישראל חיים כמיליון וחצי ערבים ישראלים. בנוסף, נמצאים בארץ כ-70,000 פלשתינים, מהם כ-50,000 שוהים בניגוד לחוק. כל אחד מהם, בין אם הוא חי כאן לפי חוק או לא, נהנה מחופש תנועה. אם יבחר לנסוע לחופשה באילת או ללכת לשופינג בדיזנגוף סנטר, הוא יוכל לעשות זאת ללא חשש לחייו.
יתרה מכך, למרות הסערה התקשורתית סביב "מכתב הרבנים", ערביי ישראל והשב"חים מתגוררים כמעט בכל מקום שבו יחפצו. בכל רחבי הארץ ישובים יהודיים הופכים לישובים מעורבים ואילו בדרום תל אביב, משכירים השב"חים דירות ללא מפריע.
האזרח היהודי הממוצע, לעומת זאת, אינו חופשי לנוע היכן שירצה. למעשה, הוא חי בגטו תחום ללא אפשרות לבקר באיזורים שלמים בתוך ארצו. האם אתם מכירים יהודים שמרשים לעצמם להכנס לאום-אל-פאחם כדי לנגב חומוס או לבאקה אל ערביה כדי לעשות קניות בשוק? כנראה שלא. פרט למספר ישובים "ידידותיים", היהודים מדירים את רגליהם מהישובים הערביים ואף מחלק מהשכונות במדינת ישראל, שלא לדבר על לגור בהם. אם יחשוב יהודי לקנות בית בטייבה, למשל, ככל הנראה שלא יאריך ימים.
מה הפלא, אם כך, שיהודים שרצו לבקר בקבר יוסף הותקפו בזמן שיהודים לא יכולים להגיע לכל מקום בתוך תחומי הקו הירוק?
מה לגבי חופש הפולחן? מדינת ישראל משקיעה הון עתק בהסדרי ביטחון במקומות הקדושים כדי שכל מי שרוצה להתפלל בבטחה יוכל לעשות זאת. במערת המכפלה, למשל, מפעילה המדינה מערכת שלמה של כוחות צבא ומג"ב, ביחד עם טכנולוגיה מתקדמת כדי לאפשר ליהודים ולמוסלמים להתפלל במקום. בהר הבית, נהנים הפלשתינים מחופש תפילה וגם 'חופש חפירה' - הוואקף הירושלמי עושה ברחבת הר הבית ככל העולה על רוחו. מידי יום שישי נוהרים להר הבית עשרות אלפי מוסלמים. גם שם המדינה משקיעה משאבים כדי לאפשר להם תפילה, יהיה המחיר אשר יהיה. למרות שמדובר בשטח שנמצא בידי מדינת ישראל מאז 1967, יהודי שמבקש להכנס להר הבית יצטרך לתאם זאת הרבה זמן מראש כדי להכנס לזמן מוגבל בליווי של כוחות ביטחון. לעומת זאת, מוסלמי שמבקש להגיע לכותל, יוכל לעשות זאת ללא מפריע.
מיד לאחר פרסום הרצח החלו כל העיתונים לנסות להקטין את מימדי האירוע. באתר אחד כתבו שהמתפללים לא שמעו להוראות השוטרים הפלשתינים ואילו באחר ציטטו "מקור צבאי בכיר" (שספק אם הוא אכן אמיתי) שטען שהמתפללים סיכנו את עצמם ואין להתפלא שהשוטרים הפלשתינים ירו עליהם. שעתיים לאחר מכן, כבר פורסמה האמת - השוטרים ירו במכוון. מדובר בטרור נטו.
מחר בבוקר יזעקו כל כתבי מדורי הדעות בעיתונים: "מה לעזאזל היה להם לחפש שם?". לצערי, לאף אחד מהם לא תחלוף בראש המחשבה שהעובדה שיהודי שרוצה להתפלל במקום קדוש צריך ליווי של פלוגת צנחנים זה מצב לא תקין. אין ספק שהמעשה של לבנת וחבריו לא היה חכם. הסתננות לשטחי A ללא ליווי צבאי זה אכן דבר מסוכן. אך, האם יש בכך מן ההצדקה לרצח הנתעב? תהיו בטוחים שכל מה שייכתב בעיתונים יום-יומיים לאחר הרצח יהיו חלקי עדויות ל"תג מחיר", אותו מושג מומצא שהתקשורת מנסה להשריש. הרוג אחד וחמישה פצועים יתגמדו לעומת כמה אבנים שנזרקו, לכאורה, על מכוניות של פלשתינים.
קבר יוסף הוא דוגמה למה שעלול לקרות למערת המכפלה ואף לכותל המערבי במקרה שיפלו לידי הפלשתינים. בדיוק כמו שראינו במקרה של הכנסיות הקופטיות במצרים ופסלי הבודהה באפגניסטן, למוסלמים אין כבוד לקדושה של דתות אחרות. רק בריבונות ישראלית יש לכל אדם באשר הוא חופש לנוע ולהתפלל היכן שירצה.
