אי-אפשר לתאר משבר של דיור בלי להבין שחלק גדול מהאשמה נופל על כתפינו, הצרכנים. לא הכל אשמת הממשלה. גם לנו יש מה שנקרא "אחריות תורמת", ובגדול.
נתחיל בשאלה הבסיסית, למה המחירים עולים. הם עולים, כי יש מי שמשלם. כאשר, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוב רוכשי הדירות אינו שייך למגזר המשפחות הצעירות - המסקנה המתבקשת היא שהדירות נקנות להשקעה, בדרך-כלל להשכרה. וכשבעל-בית מבקש את שכר הדירה הכי גבוה שהוא יכול, כי הוא שמע מהשכן שלו שאפשר לקבל - מחירי השכירות עולים. ומכיון שהם כל-כך גבוהים, כל זוג צעיר עושה את החשבון (הלא נכון לעיתים קרובות) שלפיו "יותר שווה לשלם משכנתה מאשר לבזבז את הכסף על שכר דירה". הוא רץ לקחת משכנתה ולרכוש דירה, גם אם ברור שהמחיר שלה בשמיים, ושיש סיכון גבוה כי הוא לא יוכל לעמוד בתשלומים, לאורך זמן, מבלי להיקלע לקשיים כלכליים. וכך, מחירי הדירות להשכרה והדירות למכירה עולים ועולים, רק מפני שיש מי שמסכים לפתוח את הארנק ולשלם את המחיר.
אם כך הוא המצב, מה אפשר לעשות כדי לשנות אותו? אסור להסתמך רק על בנק ישראל ועל משרד האוצר. צריך לעשות מעשה. בשביל לעשות, צריך לחזור למקור, לתחילת התהליך. אני מזהה שתי בעיות מרכזיות בתחום הדיור.
האחת, אין מספיק דירות להשכרה. למה? כי הציבור הישראלי לא מאמין בהשכרה ארוכת-טווח. זה נראה לו לא סביר לשלם שכר דירה עבור דירה למשך 30-20 שנה, גם אם זה יהיה כדאי מבחינה כלכלית. למה? מאותה סיבה שאנחנו מצביעים לכנסת על-פי התפישה המדינית-ביטחונית שלנו.
הבעיה השנייה היא היותנו צרכנים, איך לומר, לא ממש טובים. אם הייתי צריך להשתמש במילים חריפות יותר, הייתי אומר - פראיירים, בטלנים, אדישים. בקיצור, צרכנים שלא עומדים על המחיר, לא מתמקחים כראוי, מוותרים, ולא מוכנים להילחם על מה שחשוב באמת.
תחשבו על התסריט הבא: חודש יוני מגיע. חבורות של סטודנטים, בתמיכה של אגודות הסטודנטים בכל הארץ, מקימות ערי אוהלים לא רחוק מהאוניברסיטאות, ומודיעות להנהלות המוסדות להשכלה גבוהה כי שנת הלימודים הבאה לא תיפתח - כי אין באפשרותם של הסטודנטים לעמוד במחירי שכר הדירה. הם יוכלו לדרוש אחת משתיים - או שהאוניברסיטאות ידאגו לכל סטודנט לפתרון דיור ראוי, או שיפעלו כדי להוריד את מחירי שכר הדירה. כדור השלג יתחיל להתגלגל כאשר בעל-הבית הראשון יבין שייתכן כי יישאר בלי שוכרים לדירתו, ויוריד את המחיר ב-10%. לסטודנטים זה לא יספיק - הם ידרשו 20%. בסוף הם יתפשרו. רשת הפייסבוק תתמלא בהודעות על סטודנטים ש"עשו את זה" - הצליחו להוריד את שכר הדירה שלהם. משם הכדור יילך ויגדל, ובסופו של התהליך מחירי הדירות להשכרה ירדו. ראש הממשלה עשוי להודיע, במקביל, על העמדת תמריצים אמיתיים לקבלנים שיסכימו לבנות דירות להשכרה לתקופה ארוכה. חלק מהדירות יועמדו לרשות דיירי הדיור הציבורי וזכאי הסיוע של משרד השיכון. בסוף התסריט שלנו, בעוד שנתיים-שלוש, שוק הדיור ישתנה. עשרות אלפי דירות להשכרה ייבנו ברחבי הארץ. המדד הקובע הוא מדד השכירות.
בדיוני? לא ממש. זה בעיקר תלוי בנו - עד כמה נפסיק להתבכיין ולהגיד איפה הממשלה נכשלה ומה הממשלה צריכה לעשות, ובמקום זה נקום, וכמו צרכנים מלומדים וצודקים נגיד - עד כאן. מספיק.
