הדיון התקיים הפעם בקפה-נטו שבפינת ארלוזורוב ואבן גבירול. "אני קונה בקופונים ומקבל הנחות של אפילו חמישים אחוז", הניח שמשון הכרזה על השולחן.
"איך?", הגיב יוסי בפליאה. זה עתה סיפר בגאווה, שהוא קונה תלושי הנחה לסופרמרקט באגודת קשישי תל אביב ומגיע ל-15% הנחה. פתאום יש הנחה שהוא לא שמע עליה.
שמשון הגיב להנחתה: "שמעתם על גרופון? אני מקבל מיילים עם הצעות לקנות. כל פעם מוצר אחר. אם זה נראה לי ולאשתי, אנחנו קונים. ככה, הולכים למסעדות בחצי מחיר. לא כדאי?".
יוסי הביט בו בעין עקומה: "כדאי לך לקנות בחצי מחיר משהו שאתה לא צריך?".
"כן, ככה אני קונה תלושים למסעדות טובות, שאני אוהב".
"טוב, יודעים שאתה מכור למבצעים. יש מבצע, אתה קונה. אפילו סיפרת שאשתך אסרה עליך לקנות חולצה במבצע בזיל הזול, כי יש לך כמה בארון שעדיין לא לבשת"...
השניים מדברים והשלישי שותק ורושם.
בשלב זה נזכרתי בעיתונאי לא-חובב-מציאות. עמדנו יחד בתור לשלם, כשהיינו באיזה סיור לפני שנים. הוצאתי את פנקס הצ'קים ורשמתי במהירות את הסכום. ידידי, עיתונאי מעיתון הג'רוזלם פוסט, שלף גם הוא את ארנקו והחל לספור שטרות. נדמה לי שהיו אלה לירות.
"אין לך פנקס צ'קים?", שאלתי את האיש, שגילו כפול מגילי.
"אינני רוצה צ'קים. התחושה היא שאתה לא משלם. סתם חותם. לא מרגישים. כאשר אתה מוציא כסף וסופר את השטרות, אתה מרגיש שאתה משלם".
זכרתי את הלקח שלימד אותי ידידי. היום זה קל יותר - יש כרטיס פלסטיק ואפשר לשלם במחשב. לא צריך לחשוב, רק להקליק את המספרים.
שמשון לא נכנע: "בכל זאת אני משלם חצי מחיר" ויוסי מיהר להגיב: "אתה לא מרגיש, שלמעשה אתה משלם ביוקר".
לפני שבועות ספורים פורסם כי חברת גרופון העולמית קנתה את החברה הישראלית גרופר בעשרות מיליוני שקלים. אנשי גרופר אומרים, כי האתר מכר 150 אלף שוברים של בתי-עסק בתחום הלייף-סטייל וחסך ללקוחות 13.5 מיליון שקל. הנחתום מעיד על עסקתו.
אנשי גרופון חשבו שהמחיר ראוי. כנראה שהפיתוי לקנות בהנחה גדולה מביא רווחים ראויים לחברה המשווקת. אני, בכל אופן, לא גרופי של גרופון.
