חיים רומקובסקי, יהודי שנולד ברוסיה וחי בפולין, התמנה על-ידי הנאצים לכהן כראש היודנרט של גטו לודז' ומילא תפקידו זה במשך חמש שנים. הוא נרצח על-ידי הנאצים. רומקובסקי נשמר בזיכרון הקולקטיבי כדמות שנויה במחלוקת. לאור חילוקי הדעות, בחינה מחדש של דמותו לא רק מתבקשת אלא משוועת לכך.
הסופר אנדז'יי בארט, שהוא גם מחזאי ותסריטאי הידוע בגישתו הפוסט-מודרנית, עושה זאת ברומן (שתורגם על-ידי
ענת זיידמן)
"בית חרושת למלכודות זבובים" תוך עירוב של בדיה ומציאות. כשדמות היסטורית כמו זו של רומקובסקי שורדת את אבק ההיסטוריה המנוער מעליה כל פעם מחדש, במיוחד ביום השנה לשואה, טבעי שגם סרטים, תיאטרון, ספרות ואמנות חזותית ישתתפו במחלוקת.
מנהיגים שנויים במחלוקת אינם חידוש במחוזותינו. חלקם מסולקים מהשלטון בכוח וחלקם פשוט מסיימים את תפקידם בטרם השלימו את הקדנציה. בתקופת השואה, יהודים התמנו כראשי יודנרט ודרכם הפעילו הנאצים את מדיניות השמד והרס קהילות יהדות אירופה. הדעות חלוקות לגביהם: חלקם זכו ליחס ראוי וחלקם נחשדו בחוסר תום לב. השאלה היא מדוע, או שמא, האם הם צייתו לנאצים ושיתפו פעולה בהשמדת יהדות אירופה?
עם שאלה כבדת-משקל זו מתמודד הסופר אנדז'יי בארט ברומן שתורגם לאחרונה לעברית (ענת זיידמן). המקרה הספציפי שאיתו הוא מתמודד – חיים רומקובסקי – רק מחדד את ההערכה לכישוריו של בארט כרב-אומן בליבון סוגייה כל-כך רגישה.
ארכיון המסמכים שעמד לרשותו של בארט מלמד כי מעמדו של רומקובסקי כראש היודנרט בגטו לודז' הקנה לו סמכויות שררה בלתי מוגבלות ולגיטימציה לקבל החלטות ולבצע אותן. חלק מהמסמכים ועדויות של ניצולים קובעים שרומקובסקי יכול היה להשתדל יותר למען בני עמו משום שהיו לו מהלכים בקרב הנאצים. אבל הוא העדיף להשלים עם "הסדר החדש". זכרו חקוק לפיכך כדמות מעוררת סלידה הראויה לדראון עולם. הוא מסמל ראש יודנרט שהצטיין בצייתנותו לשליט הנאצי והנהיג משטר דיכוי בפנים הגטו שמנע פעילות מקיפה של התנגדות בו. בארכיון המסמכים נמצאים גם כאלו המובילים את ההיסטוריונים להשערה שהמשטר החמור שהנהיג רומקובסקי בגטו לודז' ובעיקר רתימת הגטו לעבודה יצרנית עבור הנאצים,
היו נכונים (!).
ומאחר שחילוקי הדעות רק הולכים ומעמיקים, הזיכרון הקולקטיבי מתפצל לגוונים ומספק לנו מספר זוויות ראייה ופרשנויות לרוב, כגון הפרשנויות של הספרות, הקולנוע, התיאטרון, המוזיקה, סדרות הטלוויזיה ושידורי הרדיו, ולאחרונה גם אתרי האינטרנט.
המשימה שהציב לעצמו בארט בספרו, הייתה להמשיך את הדיון בשאלה: מה היה קורה אילו הצליח גטו לודז' לשרוד עוד זמן קצר עד לשחרור העיר בידי הסובייטים (מה שמותיר את רומקובסקי באור חיובי)? האם גם אז ההיסטוריה הייתה שופטת לחומרא את רומקובסקי, שכיהן במשך חמש שנים כראש היודנרט?