ב-15 באפריל 1945 שוחרר מחנה המוות בֶּרגֶן-בֶּלזֶן בגרמניה. עבור עשרות אלפי צללי האדם, המעונים, המותשים והמורעבים, התחיל היום הזה כעוד יום סתמי ורגיל, יום של עינוי גופני ונפשי, ללא מזון ומים. מאות אנשים נפחו נשמתם סביב, ואיש לא טרח לפנות את גוויותיהם. רק בשעה שלוש אחר-הצהריים נשמע רעש לא-מוכר מכיוון השער, וטנק בריטי מלווה בג'יפ פרץ את השער. כך החל שחרור
המחנה שהפך סמל לגיהינום אנושי על אדמת גרמניה.
בֶּרגֶן-בֶּלזֶן (Bergen Belsen) נמצא בגרמניה, במדינת נִידֶרזַאקסֶן, מדרום-מערב לעיירה בֶּרגֶן, ליד העיר צֶלֶה. המחנה הוקם ב-1940 כמחנה שבויים. כ-20,000 חיילים-שבויים של ברית המועצות עונו ונהרגו במחנה לאחר 1941. בשנת 1942 בֶּרגֶן-בֶּלזֶן הפך למחנה ריכוז וחילופי אוכלוסיה. ה"אֶס-אֶס" תפס את הפיקוד עליו באפריל 1943. במחנה לא היו תאי גזים, כיוון שמעשי הרצח ההמוני התבצעו במחנות במזרח; עם זאת, אלפי יהודים, הומוסקסואלים וצוענים עונו או הורעבו למוות. תנאי הצפיפות ששררו במחנה בשנת 1945, המחלות ותת-התזונה, גרמו למקרי מוות רבים, והמתים נקברו בקברי אחים המוניים. לכן הפך בֶּרגֶן-בֶּלזֶן לשם נרדף לגיהינום עלי אדמות.
מחנה המוות בֶּרגֶן-בֶּלזֶן שוחרר בידי הצבא הבריטי ב-15 באפריל 1945, לאחר שאלפי אסירים הגיעו אליו בצעדות מוות. כשהבריטים שיחררו את המחנה, הם גילו אלפי גופות שלא נקברו. אלפים מתו גם לאחר השחרור, ובגלל התפשטות מחלת הטיפוס והכינים, המחנה הועלה באש, נהרס ופונה. כ-50,000 איש מתו בבֶּרגֶן-בֶּלזֶן, ביניהם היו
אנה פרנק ואחותה מארגוט, שמתו שם במרס 1945.
הבריטים העבירו את הניצולים לבסיס צבאי גרמני סמוך, ושם הוקם
הוועד היהודי המרכזי של האזור הבריטי בגרמניה. שיקום החיים היהודיים
במחנה העקורים – שהיה הגדול בגרמניה - היה אינטנסיבי באופן מדהים. מחקר של
פרופ' חגית לבסקי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מגלה כי
בחמש השנים שלאחר השחרור הוקמה למעשה במחנה העקורים בֶּרגֶן-בֶּלזֶן מיני-רפובליקה אוטונומית יהודית, וזאת בטרם הקמת מדינת ישראל.
משוחררי בֶּרגֶן-בֶּלזֶן, שרובם עלו לישראל ויתרם התפזרו בעולם, שמרו במשך שנים על המסגרת החברתית, וציינו מדי שנה את "יום הולדתם" השני, הוא יום השחרור. אלפי ניצולי בֶּרגֶן-בֶּלזֶן היוו במשך שנים רבות קבוצה חברתית רבת-השפעה בישראל ובעולם.
ארגון שארית הפליטה בֶּרגֶן-בֶּלזֶן בישראל מְחַדֵש בשנים האחרונות את פניו. בהנהלתו חברות כיום שלוש נשים, שהיו
מהילדות הראשונות שנולדו במחנה העקורים לאחר השחרור. בארגון חברים כיום מאות ניצולים ובני הדור השני והשלישי.
בשנה שעברה הצטרף אליו בן דור שני נכבד – הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ, שאימו השתחררה בבֶּרגֶן-בֶּלזֶן. מלכה וייס-גנץ ז"ל, שנפטרה לפני כשנתיים, הייתה רק בת 17 ביום השחרור באפריל 1945. באוגוסט 2010 ביקר בני גנץ – אז עדיין סגן-הרמטכ"ל, בבֶּרגֶן-בֶּלזֶן. גנץ הגיע עם בנו נדב, שעמד אז לפני גיוסו לצה"ל.
