אולי לא סביר לצפות ממך, עוזי (פשטותך הכובשת - באמת כובשת - גורמת לי לכנותך, בפשטות, בשמך הפרטי), להיות מופת, כמו, לשם המחשה בלבד,
עמרם מצנע, שהלך לירוחם, אבל אפילו לא דוגמה?
חסרים תפקידים שיש בהם משום שליחות חברתית ראויה? חסרים תפקידים אשר גם שכר נאה בצידם, אשר יש לנו מעט אנשים בשיעור קומתך שמסוגלים למלא אותם, שאדם כמוך מתאים לכהן בהם?
זכותך לעושת לביתך. אין ויכוח. אבל יש משהו צורם בהליכתך לכהן בראשות מוסד, אשר מעודד הימורים ובכך תורם לא רק להנצחת הפערים בחברה אלא מעמיק אותם, מאחר שהעניים, בייאושם, באשלייתם, מהמרים עם שארית כספם כי אולי, הלוואי, אלת המזל תישק אותם פתאום.
סליחה, עוזי, מה לך ולמפעל הפיס? חסרים במקומותינו מפעלים, חברתיים (ואכן – גם כלכליים!), לעמוד בראשם? האם יאה וראוי שאדם כמוך יעמוד בראש מפעל שמייצר כסף על חשבון כספם של מהמרים?
אתה לא חייב הסברים, אבל יהיה יפה אם תואיל ל...הסביר, מה הניע אותך להיענות להצעה כזאת ולהעמיד עצמך למכרז על ראשות מפעל הפיס.
אתה, שרוממות ערכי הציונות בפיך, והחינוך, והחברה; אתה, שנאה דורש, ויפה שכך, איפה הדוגמה האישית לכל המילים היפות שאתה מצהיר מעל לכל במה מזדמנת?
אדם כמוך, שמתיימר לחולל מהפכה במקומותינו ולעמוד בראש תנועה ואפילו מפלגה; אדם אשר ודאי לוטש עדיין עין ומלא שאיפות לכהן בתפקידים ממלכתיים רמי-מעלה ודרג; איש דעתן ורהוט, אדם לבבי וצנוע ומסתפק במועט (האם מותר להתחיל להטיל בכך ספק?), סליחה, עוזי, מה לך ולמפעל הפיס? כשאתה מביט בראי ורואה את עצמך, האם אתה מסוגל להגיד לעצמך בכנות וביושר כי אתה האיש הנכון בתפקיד הנכון?
מאכזב ומצער וגם קצת עצוב, עוזי, כי בסוף, בשורה התחתונה, הצבע האפור והשקט, שכה הולם אותך, הוא צבע הכסף.
מותר לך לא להשיב אף לא לשאלה אחת, אבל מותר לי לשאול אותך שאלות אחדות. עיניך הקוראות עדות – שאלתי.
