החזון הנשיאותי המופרך של שמעון פרס

שמעון פרס הוא איש של אמירות. במיוחד בימי זיכרון ומועד. דבריו ביום השואה האחרון ראויים להתייחסות. כך אמר הנשיא, מי ששימש בחייו הפוליטיים בכל המשרות הפוליטיות המרכזיות: "אנו בני העם היהודי, היינו קורבנות של גזענות, רדיפות ואפליות. אבל מעולם לא זנחנו את המצווה לכבד כל אדם. וגם בעולם חשוך, שאפנו ונשאף להיות אור לגויים. כי זוהי המשמעות של מדינה יהודית: להגן פיסית על עמנו, ולהגן מוסרית על מורשתנו. כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת וגזע יודעים שישראל היא, הייתה ומחויבת להיות, הארץ האנטי-גזענית ביותר בעולם". פיסקה זו חופנת עולם ומלואו של תפישת הזהות העצמית, תפישת מהות המדינה וזהותה לעומת הלא-יהודים, וביקורת עליה תעמוד על הפער בין המיתוס לבין המציאות הפוליטית של ישראל, שבה הקונצנזוס הפוליטי הוא ימינה מהימין הקיצוני באירופה. אור לגויים? במה בדיוק? בתפישת לאומיות אתנית-דתית שאינה מקבלת את האחר הלא-יהודי, כמו למשל הישראלים החדשים, אותם ילדים שנולדו בישראל ורק מאבק ציבורי הביא להשארת חלקם בישראל? אור לגויים? בשלילת אזרחות בשל הצורך להוכיח יהודיות, במקום שהאזרחות תושתת על קטגוריות מקובלות בארצות הגירה. ממתי המרת דת במדינה דמוקרטית מכניסה אזרח ללאום המדינה? כל אזרחי ישראל, ללא הבדל דת וגזע, יודעים? מה הם בעצם יודעים? שבישראל יש שני חוקי התאזרחות. אחד ליהודים גם אם הם אזרחים מכוח ישיבה ולא היגרו אליה, והשני המיועד ללא-יהודים. זאת ועוד, מדוע רק מי שאינם יהודים צריכים להישבע אמונים למדינה לעומת היהודים?! ולאיזו מדינה הם נשבעים? למדינה דמוקרטית של כל אזרחיה הישראלים? או למדינה יהודית הקוראת לעצמה דמוקרטית? למדינה עם חוקה ומגילת זכויות אזרח? או למדינה עם תקנות לשעת חירות ומצב חירום מאז הקמת המדינה? וכיצד במדינה ה"יהודית" מתנהל המאבק נגד הגזענות, באשר היא עוסקת רק בהגנת "מורשתנו", איזו? הישראלית המשותפת? או היהודית של העם היהודי שישראל היא לו בית אלטרנטיבי? הלקח האמיתי מהשואה, לקח האנטי-גזענות, הוא בפתיחת הלאומיות לאזרחים שאינם נמנים על הרוב ההגמוניאלי כדי שישתתפו בתרבות הלאומית וגם יהיו חלק מן הממסד הפוליטי: בכנסת, במשרדי הממשלה ובממשלה.