"אחי התאום"

אברהם סוצקבר, "עם הפרידה". אבא, אחי שלי, אני מדבר אליך בשפתם של הַשְׁפוּטִים בגטו וילנה. בשפתם של היהודים בירושלים דליטא. אותם כה אהבת. וכן בשפתם של הפרטיזנים - אחיך ביער. בפגישותינו בלמתי תמיד את רגשותיי כלפיך, שלא להביע בגילוי-יתר את חיבתי לך. רק בשכבך על ערש-דווי בבית החולים, בשבועות האחרונים, אזרתי עוז לבטא את מלוא האמת: מה שאני חושב עליך ומרגיש. ואיזה יחיד ומיוחד היית וכזה תישאר. ואז גם סיפרתי לך על פגישתנו הראשונה בגיטו, ב-1941. במגפיך על פני השלג הִתְגָררתָ לאורך הקירות. במבטינו הבינונו זה את זה. חשבתי אז: כך נראה שבוי בעל שאר-רוח חופשי. בימים ההם חסרֵי-הנִסים היית אתה נֵס בגיטו וילנה. דבריך היו תמיד מלאים ושלמים ואמיתיים, בכל מה שכתבת עד יומך האחרון, כשרשמת בעפרונך, באֵלם-פה, בבית-החולים: רעיון, מילה, תמונה, דבר-זיכרון, פגישה עם חבר. כשמספידים נפטר, מקובל לומר, שחולקים לו כבוד אחרון. ותמיד שומע אני צרימה בכך. לא כבוד אחרון, אלא תחילתו של כבוד חולקים לך היום - לעשרות ומאות שנים! אתה היית בגיטו מי שמשך אליו לא-מאמינים: במחיצתך רַגשוּ הם בנצח-ישראל. אתה לא קינאת בחופשי-כביכול שמעבר לחומה. היית גם בגיטו הרוח החופשית שהדביקה את כולנו. אהבתיך אבא! אני אוהב את שיריך. אני זוכר על אודותיך דבר שאני מפחד להביעו. אילו ניתן לשמוע את בכי-הלב, מיותרות היו כל המלים. ...אני רואה את שנינו מטפסים על חורבותיה של עירנו, מיד לאחר שחרורה-כביכול. אנו מלקטים את "השמות" שנותרו מירושלים-דליטא, מטפסים על חורבותיו של רחוב סְטְרָאשׁוֹן 12, מחטטים במרתפים, בהם קבורים אוצרות תרבות. וכל פגישה אתך היא תזכורת חיה, חיזוק, שמחה וזכות, להיות לך לחבר. כל משפט שלך - אמת של חיים שלמים. שיריך נראים בעיני כשבילי פרטיזנים. אתה נע ומדלג על פניהם בין מארבי האויב, על פני ביצות ומוקשים, עד שאתה מחלץ עצמך אל החופש, לקראת הניצחון... וכאן, בארץ, שמחת שלשון היידיש קמה לתחייה יחד עם העם. ובעצמך כתבת ביידיש. כתבת הקדמה לאנתולוגיה של שירי-עם יהודיים: שיר מזמור לשירי העם, מזמור למשוררים, הכול בדרגת השלמות, ללא צורך להחליף מלה. אבא יקר, היום אנו חולקים לך תחילתו שלכבוד. יזכרו בך ויתגאו בך כאחד הנבחרים הבכירים, הן בתקופה האפלה ביותר בתולדותינו והן בתקופה המאירה של תקומת ישראל בארצו. ואני, עד שעתי האחרונה, אזכור את קולך המופלא. בשולי מספדו של סוצקבר. אני מדבר אליך... כלומר בלשון יידיש בה נשא סוצקבר את מספדו. ללא שום הסבר אגב וללא שום התנצלות. אבא, אחי היקר, וכן אבא, אחינו אתה... משחק מלים על שמו של אבא קובנר. גם אב היה וגם אח. אבא אחי היקר.... מסתבר שבין קובנר לסוצקבר היו יחסי אחווה מיוחדים במינם. יותר מכך, הייתי מגדיר זאת יחסי אחאות ממש. ביטוי בולט ניתן לכך בשירו של סוצקבר "אחי התאום", שקובנר תירגם, שנדפס בשעתו ב"משא", מוסף "דבר", ב-29 באפריל 1986. כשנה וחצי לפני פטירתו של קובנר. יחסי הקרבה ביניהם לא באו, משום מה, לידי ביטוי בתרגומים הדדיים משירתם. עד כמה שידוע לי, סוצקבר לא תירגם שום שיר משל קובנר ליידיש, ואילו קובנר אכן תירגם לעברית מסוצקבר, אך רק שניים-שלושה שירים בודדים. ראוי להביא כאן את דבריה של פרופ' דינה פורת, בספרה "מעבר לגשמי", 2000, בעמ' 378: "...כאשר היה בא (סוצקבר) לבקר את קובנר, היו שניהם מדברים ביידיש מכשפת, לא אנושית, ממציאים נטיות חדשות כדי להרחיב את אפשרויות ההבעה, כמו שתי נפשות תאומות המכניסות זו את זו למעין הִתְּעַלוּת, אומרים מכריהם..." שפתם של הפרטיזנים... שניהם חמקו מוילנה ליערות. קובנר הקים יחידת פרטיזנים יהודית, ביערות רוּדניקי הקרובים לוילנה. סוצקבר הצטרף ליחידת הפרטיזנים הליטאית-סובייטית ביערות נארוֹץ' המרוחקים מוילנה, ושירת תחת פיקודו של הגנרל מַרקוֹב הרוסי. סוצקבר התפרסם מאד בין הפרטיזנים הקומוניסטים כמשורר וכרושם קורות החטיבה. בצמוד עם משורר הייידיש שמרקה קצ'רגינסקי. שניהם היו בונדיסטים ומקורבים מאד לקומוניסטים. אבא קובנר לעומתו הנהיג יחידה יהודית והתעמת לא מעט, עד כדי סכנת הוצאה להורג, עם הפיקוד הליטאי-סובייטי. יידיש לעומת זאת, אני מניח שדיברו גם כאן וגם כאן. וכמובן רוסית וליטאית. אני רואה את שנינו מטפסים... בכניסה לוילנה לאחר הכיבוש הרוסי התכבדו מנהיגי הפרטיזנים, רוז'קה קורצ'ק-מרלא ויטקה קמפנר ואבא קובנר מצד אחד, ואיליה ארנבורג, הכתב הצבאי המפורסם, "שופרו של סטאלין" מצד שני. וכן התכבדו בכניסה בין הראשונים סוצקבר וקצ'רגינסקי. הם כבר שיתפו פעולה קודם לכן, ב"בריגדת הנייר" כשאספו מסמכים רבים מ"ייוו"א" בשביל הנאצים. כזכור אלפרד רוזנברג הקים מכון ללימוד היהדות, ושדד חמס וריכז שם גם את מסמכי מוסד "ייוו"א" מוילנה. בין עובדי הכפייה מבין כלואי הגטו, שכונו בגיטו בלגלוג "בריגדת הנייר", נמנו גם מיכאל אחיו של קובנר וסוצקבר. רחוב סטראשון 12.... בבית הוקם בית ספר יהודי בגטו, ושם גם נערך הקרב הראשון בין המחתרת המאוחדת לבין המשטרה הגרמנית. שמחת שלשון היידיש קמה לתחייה... הכוונה לתמיכתו של קובנר במפעל חייו של סוצקבר, כתב העת "די גאלדענע קייט" לספרות יידיש. ובעצמך כתבת ביידיש.... הכוונה ל'אנתולוגיה לשירי עם ביידיש', ב-7 כרכים, ליקטו סיני לייכטר, אהרון וינקוביצקי, הוצאת מאגנס, ירושלים 1983. אבא קובנר היה שותף בעריכה וכתב את ההקדמה. לסיום הדברים, הנה החלק השביעי של השיר "אחי התאום", (צווילינג-ברודער: לידער פון טאגבוך, 1974 - 1985, נדפס ב-די גאלדענע קייט, תל אביב 1986). בתרגומו של בנימין הרשב, מתוך "שירים מן היומן", 1974 - 1985. השיר הובא גם במבחר השירים המקיף "כינוס דומיות", 2005, עמ' 47 ואילך. אברהם סוצקבר, מתוך "אחי התאום" ז. אָחִי הַתְּאוֹם, זְמַן תְּאוֹמִים, אֲנַחְנוּ יְחִידִים וְגַם כְּפוּלִים. דַּרְדַּר דוֹקֵר בְּשָׂרִי וְגַם אַתָּה מַשְׁלִים. מַקּוֹר נוֹקֵר בַּמֵּצַח בְּיֻהֲרָה, גַּם מִצְחֲךָ מַרְגִּישׁ אֶת הַדְּקִירָה. עַל הָאֶבֶן הַמַּשְׁחֶזֶת שֶׁל הַצְּלִיל דִּמְעָה מֻשְׁחֶזֶת, הִיא תָּאִיר לָנוּ בֵּין עֲנָנִים - בְּמַעֲמַקֵּי עָבִים הִיא נֶאֱחֶזֶת. אָח תְּאוֹם, וּמַה יִּהְיֶה כְּשֶׁנִּפָּרֵד בַּדְּרָכִים? זְמַן-תְּאוֹם, הַאֵין מַלְכוּת לִשְׁנֵי אַחִים? מַה יִּהְיֶה אִם אֲרַסֵּק אֶת הַמַּרְאָה בְּרֹאשִׁי? - דְּיוּנוֹת אֲדֻמּוֹת יִרְעֲדוּ בָּרְסִיסִים. אברהם סוצקבר, מתוך "אח-תאום", בתרגום אבא קובנר ('משא', מוסף 'דבר', 29 באפריל, 1986.) ז. אָח-תְּאוֹם, עֵת-תְּאוֹמִית, יְחִידִים הִנְנוּ וּכְפוּלֵי צְדוּדִית. קוֹץ נִנְעָץ בִּבְשָׂרִי, יָבוֹא הַכְּאֵב גַם בְּאָחִי. אִם אֶת מִצְחִי יְנַקֵּר מַקּוֹר נַקָּרִי, בְּרַעַשׁ אוֹ בִּדְמָמָה, גַּם מִצְחֲךָ כְּמוֹ מִכְּפוֹר יִתְעַוֵות אָז בִּשְׁתִיקָה. עַל גַבֵּי הָאֶבֶן הַמַשְׁחֶזֶת מַשְׁחִיז-הַצְּלִילִים מְלַטֵּשׁ דִּמְעָה צְלוּלָה, עֵת רַבָּה הִיא תָּאִיר לָנוּ תְּהוֹמוֹת צְלָלִים וַעֲנָנִים. אָח-תְּאוֹם מַה יִּקְרֶה אוֹתָנוּ כְּשֶׁנִּפָּרֵד לְתָמִיד? עֵת-תְּאוֹמִית, כְּלוּם לֹא קַיָּם מְקוֹם מִקְלָט לִשְׁנֵינוּ בָּעוֹלָם? בּוֹא נֹאמַר, בְּרֹאשִׁי מִיָּד אֲנַפֵּץ לִרְסִיסִים אֶת הַמַּרְאָה, מַה יִקְּרָה - הִיא נוֹעַ תָּנוּעַ וְתִּרְעַד דְּיוּנָה אֲדֻמָּה לָעַד. אברהם סוצקבר, מתוך "אח תאום", בתרגום יעקב בסר (עיתון 77, גל' 254, אפריל 2001). ז. אָח תְּאוֹם, זְמַן תְּאוֹם, עִתִּי הַיְחִידֹנֶת הַכְּפוּלֹנֶת דַּרְדַּק מַעֲנִיק לִי דְקִירֹנֶת הֲחַשְׁתָּ בָּהּ, וְלוּ טִפֹּנֶת? מַקּוֹר מְנַקֵּר בַּמֵּצַח בְּהִדְהוּד אוֹ בִּשְׁתִיקָה, אָז גַם אַתָּה חָשׁ בַּמֵּצַּח כְּשֶׁמַּקּוֹר אוֹתְךָ הִכָּה. מֵאֶבֶן מַשְׁחֶזֶת נִשְׁמַע, שֶׁמַּשְׁחִיזִים דִּמְעָה הִיא תָּאִיר לָנוּ הַרְבֵּה זְמַן מִמַּעֲמַקֵּי עָנָן. אָח תְּאוֹם, מַה יִּהְיֶה אִם נִפָּרֵד בֵּינֵינוּ? זְמַן תְּאוֹם, אֵינוֹ קַיָּם מַלְכוּת לָנוּ לִשְנַיִם? בּוֹא נַגִּיד שֶׁהַמַּרְאָה אֲנַפֵּץ בַּמֵּצִח, וּמַה אָז? - דְּיוּנוֹת אֲדֻמּוֹת פֹּה יִרְעֲדוּ לָנֶצַח. (יולי 1984). שאלו את אבא קובנר: "האם אתה מאמין באלוהים?" השיב קובנר: "אני מאמין ביהודים שמאמינים באלוהים".