רמי באר הינו משנת 1996 הכוריאוגרף הראשי והמנהל האמנותי של להקת המחול הקיבוצית שרוב הרפרטואר שלה מורכב מיצירות שהכוריאוגרפיה שלהן כתב הוא. בכל יצירה שלו יש משהו מיוחד, מעניין, לפעמים מקורי, לפעמים שכבר ראינו רמז לרעיון ביצירות של להקות אחרות אך תמיד פיתוח הרעיון מאוד אישי ומרשים. כעת מעלה הלהקה בכורה חדשה שלו בשם"בין קודש לחול" רמי באר לקח הפעם על עצמו את האחריות לרוב המרכיבים של המופע. הוא הכוריאוגרף, מעצב הבמה, התאורה והתלבושות. הכל עשה בצורה מושלמת.הוא השאיר רק את מרכיב המוזיקה ועריכת פס הקול לאלכס קלוד שהשתמש במוזיקה של אייוס, אדאמס,קאלון ומורקוף שיש בה גם מהפראות. התאורה נהדרת, מיוחדת, ממוקדת ביותר ומבליטה ומאירה את הרקדנים בהתאם לנרקד מהצדדים, מהתקרה, מקדימה ומכל צד. חמישה עשר הם הרקדנים המשתתפים במחול כאשר רוב הזמן הרוקדים הם הגברים של הלהקה העולים בהרבה על הרקדניות. הביצוע מעולה, מאוד מדויק, מאוד אקספרסיבי, אפשר אפילו לומר מושלם מהבחינה החזותית וכמובן לא רק מבחינה זו.כאשר הגברים רוקדים הם הדומיננטיים והריקוד הנוכחי נראה כגברי ברובו. הכוריאוגרפיה מבוססת יותר על ריקודי הסולו שלהם והאנסמבל כולו רוקד בפרק זמן קצר ביותר. בחלקים רבים הכוריאוגרפיה בנויה על ריקוד סיבובי ותנועות ידיים פתוחות ורחבות. יש בה הרבה מעמדים כאשר הרקדן רוקד עם הגב אל הקהל ופניו כנראה אל המקדש,אל האליל. תוך כדי הריקוד והמוזיקה המנוגנת, ציפורים מצייצות וקול גבר ולאחר מכן גם של אישה בדיבור איטי מדקלמים פואמה בצרפתית.למרות ששפה זו אינה זרה לי לא הצלחתי להבין את ההקשר לריקוד. יש לכל אורך המופע מתח פנימי רב ודריכות מקסימלית, פראות מסוגננת ושימוש רב בחול כאביזר לרקוד איתו, לפזרו או ליצור צורות באמצעותו. כל המופע מלא קדושה,מלא מסתורין רב הן בתנועות הן במוזיקה המלווה.הרקדנים נראים מתיסרים,מעונים,סובלים,מלאי צער אך יחד עם כל זאת הריקוד מאוד אסתטי. היצירה מרתקת ומרגשת. המופע מתחיל כאשר רקדנית בודדה רננה רנדי הולכת על קרשים מוגבהים ובאמצע נשפך ממשפך התלוי לתקרה חול בקילוח מתמשך ודק עד הרצפה כאשר הרקדנית כאילו נשטפת ע"י החול ובסוף נעמדת מתחת לזרם הנשפך אליה. בהמשך מופיע סולו של דניאל קוסטה הממשיך ההתעסקות בחול.שני הסולואים מבוצעים בצורה איטית ביותר כאשר כל צעד נמדד ונראה שחושבים עליו בטרם עשיתו. בהמשך משולש מבוצע על-ידי עוז מולאי, איתי פרי, איביצה באגו. החול הנשפך מהמשפך אינו מתפזר על הבמה כולה ולפיזורו עוזרים שניים אחד מכל צד של הבמה המפזרים מתוך מריצה חול על כל הבמה . החול משמש בהמשך כשטיח המכסה את כל רצפת הבמה. מובא לבמה אביזר הנראה ככלי לצליה ומעליו מכסה מואר כאילו לאסוף את העשן מהצליה. מתגלה לקהל הרקדן שי פרטוש השוכב על הכלי והוא יחד עם ניר אבן שוהם מתחילים במאבק ביניהם, עינויים, סבל וכו'. אולי הקדמה להקרבה לפולחן כל שהוא. הביצוע מעולה. הריקוד כולו נראה כמיסטי, פולחני מאוד, אבסטרקטי, כאשר כל אחד יכול לראות בו כרצונו כי הלא המחול המודרני ברובו דבר מופשט. האם בריקוד זה הוא אינו מתאר את הקדושה שבפולחן כל שהוא.החול הן הנשפך והן הפזור על ריצפת הריקודים משמש גם כתפאורה נהדרת ואורגינלית והוא הנו מטפורה וסמל שבפולחן שיש בו תמיד הן מהקדושה והן מהחול - מהיום יומיות הבאים להבדיל בין הקודש לחול, בהתנהגות השונה, בבגדים השונים, באורח החיים השונה וכו'... החול נכנס לשערות הרקדנים ונדבק בגופם. זאת השיגרה אך לקראת הסוף עם הופעת הרקדניות בלבן מגיעה הקדושה המטהרת את הגוף, הנשמה. זאת כוריאוגרפיה מעולה, אחת הטובות של רמי באר שראיתי לאחרונה ושבוצע ע'י ששת הגברים ושבע הגברות בצורה מרשימה. לראות או לא לראות: חוויה לאוהבי הריקוד המודרני ובכלל.