נושא הריכוזיות ואו העדרה במשק הישראלי, הוא נושא לעוס ומעורר גיחוך. הרבה כסף משקיעים בעלי השליטה, קרי הטייקונים, בשכנוע, שאצלנו הכול כשורה ושהמשק אינו ריכוזי ואינו קיימת בו כל ההטיה. לרגע נדמה שהשלב הבא יהיה "מפגש בכי משותף" אשר בו יציגו בעלי השליטה, את אי הכדאיות שלהם מהמשך ההשקעות במשק הישראלי.
הדבר מזכיר את סיפורו של האיש העשיר, אשר האמין שבעולם שלנו אין שמש ואם היא קיימת, אזי זה רק במקרה ורק לעיתים. מה עשה האיש האמיד? הזמין את כל חבריו ואת העיתונאים והיחצנים הסמוכים על שולחנו למשרדו הספון באורות ניאון והמכוסה בווילונות מכול צדדיו ודיבר רבות על תופעת העדרה של השמש, אשר קרניה לעולם אינם מגיעים אל שולחנו ואם הם מגיעים, אזי זה רק לעיתים רחוקות, עת מנקים את המשרד ומסיטים את הווילונות.
משהרגיש האיש העשיר שלא כול המשתתפים אכן השתכנעו, החליט להזמינם גם לביתו רחב הידיים למסיבת גן ענקית. מאות אנשים הגיעו למסיבת גן נחשבת זו במיטב מחלצותיהם ורק לאחר שכולם הספיקו להתענג על המאכלים המיוחדים, אשר הוכנו על-ידי בכירי השפים, פתח בנאום סוחף, על העדרה של השמש. לא היה קשה לשכנע את המוזמנים, שכן האירוע היה בלילה. מדוע בעלי השליטה כול כך זועקים, אם לא הייתה במשק ריכוזיות, אשר מנוצלת על ידם להגברת עושרם?
שלא יבין הקורא התמים, שיש בליבי משהו על קבוצה זו להפך הוא הנכון, שהרי קבוצה זו משקיעה ומסכנת את כספה, אך מכאן ועד להיתממות, המרחק גדול. מנגד נמצאת קבוצת הביניים, אשר נאנקת וחוששת משיחת טלפון מהבנק על חריגה של אלף שקל בחשבון ואו על צמצום מסגרת האשראי וכל זאת על-מנת להעניקה ברוחב לב לקבוצה אחרת.
האם משהו חושב שפערים אלו מחזקים אותנו? - ריבוי עמותות התמיכה השונות ומעשי הצדקה, אכן מחממים את הלב, אך שמעשים טובים אלו לא יבלבלו אתכם, זה רק טיפול ראשוני בבעיה, אשר הולכת וגדלה ומן הדין שהיא תיפתר בדרך ממלכתית ומסודרת ולא בשיטת הטלאי על הטלאי הנוסף.
