המולדת השנייה התחלפה

לא שיש לי משהו מאוד חדש לומר פה, אבל לא יכולתי להתאפק מלהתחלק עם הקוראים בצילום הזה של 'הארץ' מיום שלישי השבוע. גם אני כמובן שמחתי לשמוע על חיסולו של המן הרשע הזה, גם כל העיתונים האחרים שמו את בן-לאדן בכותרת הראשית, ובצדק. המבצע הזה לא יכול להתחרות באנטבה, או בחיסול עימאד מורנייה בדמשק, אבל אמריקה באמת יכולה להתגאות בו, ואנחנו יכולים בהחלט למחוא לה כף. אלא שהעיתון הזה יצא לגמרי מגדרו. איזה פאתוס, איזה פרץ של פטריוטיות, "האימפריה זוקפת ראשה", המונים חוגגים, תמונת ענק של אגרופים מונפים ודגלים בכיכר. אובמה מלך ישראל. לא קשה לתאר באיזו חמיצות פיינשמקרית היה 'הארץ' מתאר המוני ישראלים חוגגים בכיכר ישראלית עם דגלי ישראל, את חיסולו של אחמד יאסין למשל. זו כבר אפילו לא מדינת תל אביב. הארץ של 'הארץ', מתברר, נמצאת מעבר לים. הכיכר של 'הארץ' היא טיימס סקוור. זה לא חידוש גדול, אבל אף פעם זה לא נראה כל כך בעירומו הגלוי. לי זה מזכיר את 'המולדת השנייה' של 'על המשמר' בשנות ה-50. אז הייתה זו ברית המועצות עכשיו זו ארצות הברית, אבל זו אותה רוח נמוכה, אותה כמיהת עניים להשתייך למשהו גדול שאפשר להשתחוות לו. כמו גראוצ'ו מרקס שלא היה מוכן להשתייך למועדון שמוכן לקבל אחד כמוהו, יש לסוג מסוים של יהודים ישראלים צורך עז לא להיות שייכים לכאן. לבוז לכל גילוי של גאווה ישראלית אבל להתמוגג כמעט בשיכרון למראה גאווה אמריקנית. בעוונותיי הסתובבתי קצת בארה"ב בחודש האחרון, וראיתי אותם בכל מקום. הנפולת של הנפולת. הם פונים אליך בעברית ברגע שהם מזהים את ישראליותך. נהג אוטובוס בסן-פרנסיסקו, בן 50 מטבעון. מתגלגל שם 25 שנה, הקים משפחה בניו-יורק, התגרש, ועכשיו הוא חי לבדו ונוסע 10 שעות ביום בין גולדן-גייט ושדה התעופה. אלה הם חייו. בחורה מטבריה ממלצרת מזה שלוש שנים בבית קפה בלאס-וגאס. "באתי לטיול ונתקעתי פה". איש בן 60 מתל אביב, בודד, 30 שנה באמריקה, בא לבית חב"ד בשבת קצת כדי להתפלל ויותר כדי לאכול בחינם. האנגלית שלו עילגת, העברית שלו חלודה והוא נראה רעב. ברור שהם לא מייצגים את אוכלוסיית היורדים שרבים מהם מצליחים מאוד וטוב להם, אבל לפעמים מהשוליים הפרומים אפשר ללמוד משהו על כל השמיכה. ארי שביט אף פעם לא יהיה נהג אוטובוס בודד ועקיבא אלדר לא יבוא ללקט פירורים באיזה בית חב"ד, אבל משהו בעמוד הזה של 'הארץ' משדר לעיניים שלי עליבות של קבצנים. למה זה חשוב? כי החבורה הזאת עדיין במידה מסוימת מובילה את דעת הקהל בישראל, ומשפיעה על מקבלי ההחלטות החשובים שלנו. צריך להשתחרר מלפיתתה לפני שנהיה כולנו נמושות. מה לעשות? בשלב ראשון לשים דגל כחול-לבן על האוטו, אחר כך לצאת לטייל, לנשום את אוויר הארץ ולזכור שאנחנו לא ארצות הברית אלא ארץ הבריתות. חג עצמאות שמח.