רוני פלדמן הינו, בין שאר תעסוקותיו בשטחי התרבות והאמנות, סופר במאי ומחזאי. ב-2010 במסגרת פסטיבל תיאטרונטו זכה המחזה שלו "רצח בכביש המהיר" בפרס הראשון כמחזה הטוב ביותר והמשתתף במחזה השחקן אייל שכטר כשחקן הטוב ביותר. כעת המחזה רץ בכל הארץ. ראיתי את הצגת היחיד בתיאטרון תמונע בתל אביב. פלדמן העדיף לביים את המחזה בצורה כזו שהשחקן היחיד יהיה במרכז. משחק נטו. ללא תפאורה מיוחדת, ללא אביזרים או גימיקים כל שהם. הצגה שהבימוי שלה ברובו סטאטי, כמעט ללא תנועה. שכטר נמצא כל הזמן יושב ליד שולחן שהוא בעצם התפאורה כולה או עומד במרכז הבמה מבלי להתנועע, מבלי לנוע מפעם לפעם ממקום למקום ובעומדו כך מרתק את הקהל במשחקו מלא הגוונים,מלא הרגש,מלא הכנות ומביע את האמת שלו . פלדמן מתאר במחזהו את הגיבור הראשי שלו - דיוויד כאדם עם אישיות מפוצלת. בהיותו ילד בן 9 דיוויד עבר טראומה כאשר סבו ניצל את האמון שדיוויד רוכש לו ואוהב אותו ועשה בו מעשים מגונים כולל אונס. טראומה זו אינה מרפה מממנו גם כשגדל, קיבל תואר והפך רופא. דיוויד הקדיש את חייו להצלת ילדים קטנים מקשישים סוטים על-ידי כך שהוא רוצח כל קשיש שפוגש במקרה בדרכו ללא סיבה כל שהיא. הוא אינו מבדיל בין קשיש לקשיש.הוא מבצע סידרת רציחות, הופך לרוצח סידרתי ומפר את שבועתו כרופא. להבנתו, על-ידי כך הוא מציל ילדים מגורל דומה לגורלו. לדעתו הוא עושה מעשה נבון, מעשה המציל את הילדים.אישיותו מפוצלת. הוא גם מאמין שמעשיו אינם טובים,מתגייס לצבא נשלח לויאטנם ומתפלל ששם יהרגו אותו אך לרוע מזלו שם נהרגים כל חבריו אך הוא מקבל אות הצטינות על גבורתו וחוזר הביתה בשלום. הוא רוצה למות, להתאבד אך יחד עם זאת ממשיך ברציחות. משחקו של שכטר בנוי על משחק שקט בצורה מינורית, בעדינות רבה,בקול שקט, ללא התפרצויות, משחק רגשני מעולה, מלא הבעות פנים של אדם אומלל, אדם מיואש אדם המצפה לחיסולו הוא. אתה מאזין ומתבונן ומאמין לכל מה שהוא מספר.משחקו מעורר הערצה. ההצגה היא בעצם וידוי של רוצח שהוא קורבן לטראומת ילדות. האם הטראומה שעבר מצדיקה את התנהגותו.הוא משוכנע בצדקתו. חושב שמטרתו הומנית. היש גבול המבדיל בין רוצח לבין רוצח שהוא קורבן של אונס. המחזה מטיל את כל המעמסה על השחקן היחיד. שכטר נושא אותה בכבוד במשחק מצויין, מחושב, מדויק. חלק רב בזאת יש לרוני פרידמן שהאמין בכוחותיו של שכטר, ליהק אותו להצגה שלו וביים אותה בצורה שמשאירה את שכטר לבד להתגבר על כל המכשולים ואכן שכטר מרתק ולא משעמם את הקהל אפילו לשניה לאורך כל שעת ההצגה. המשימות שהיו לו בהצגה היו מורכבות וקשות והוא התמודד איתם בהצלחה וכבוד רב. שכטר כובש את קהלו השוכח את הזמן ומזועזע ממעשיו אך למרות האכזריות שבמעשיו הוא נשאר בעיני הקהל כדמות מיוסרת,דמות של קורבן, דמות שאהדת הקהל נתונה לו למרות היותו בעצם רוצח אכזרי ומפלצתי. משחקו של שכטר וירטואוזי, בעל עוצמה רבה ומהפנט. שכטר היה ידוע, לי לפחות, כמוסיקאי וסולן בלהקה וכן ככותב מוזיקה לסדרות בטלוויזיה וסרטים וזאת בנוסף למשחקו בסרטים. כעת יש הוכחה שהוא גם שחקן תיאטרון מעולה וראוי להערצה. לראות או לא לראות: משחק מעולה. הצגת יחיד מומלצת ביותר.