חלקים מהתרבות הישראלית, שיש שמכנים אותה הצפון תל אביבית, ולחלופין, בתרבות החרדית - אנשים נוטים להעדיף יותר ויותר את תועלתם האישית על התועלת הציבורית. זה מתבטא בחוסר הבושה בהשתמטות מהצבא, מהלגיטימיות בהעלמות מס, ברמאויות קטנות על-מנת לזכות בכספי ציבור, בפרוטקציה שמספקת פרנסה טובה יותר או הטבות אחרות.
ברמה הלאומית, אנחנו רואים המשך התנדבות ליחידות לוחמות בשיעורים שלא נופלים לאורך השנים. אנחנו רואים מאמץ יפה לסייע לנזקקים בתרומות לעמותות שונות. כלומר, רואים את חשיבות המדינה והחברה גם על חשבון הרווח וההכנסה הפרטית.
למרביתנו, כמו גם לנציגי הציבור ולתקשורת, הגבולות היטשטשו. לעיתים מצדדים או נותנים לגיטימציה לאלה שטובתם הפרטית עומדת בראש מעייניהם ולעיתים בצד השני של המתרס. וטוב שכך, צריך לבחון כל מקרה לגופו.
בקשר לגלעד שליט, כולנו רוצים אותו כאן איתנו, עם המשפחה והחברים. אפשר לומר שזו התועלת הפרטית שלו, של המשפחה והחברים שהוא ישוחרר גם במחיר גבוה. אך אפשר גם לומר שזו התועלת הציבורית שחייל לוחם ידע שהמדינה תשלם כל מחיר אם יפול בשבי.
אבל המדינה לא יכולה לשלם כל מחיר עבור חייל בשבי, זה לא נכון ברמה הלאומית, כי המחיר יעלה כל פעם, וכל אחד יגיע לנקודה שבה המחליט יגיד, טוב זה כבר בלתי סביר. לכן ברמה הלאומית צריך להכריז שהמדינה לא תשלם כל מחיר, כמדיניות. יותר מכך, לפגוע בסמלי המדינה כחלק מהלחץ לשלם מחיר גבוה, זה בלתי מתקבל על הדעת, שכן המדינה עולה בחשיבותה על הפרט.
חשוב שמנהיגינו יהיו מנותקים מהלחץ הציבורי ויקבלו החלטות נכונות בכל נושא, גם אם הן קשות.