כמי שמלווה בהתנדבות את אנשי צד"ל, נפגשתי בשבוע שעבר עם עם ד. - חייל צד"ל, רווק צעיר אשר גולל בפני את הסיבות להחלטתו לטוס ללא חזור למעבר לים. בושתי ונכלמתי ממדינתנו אשר כך מתייחסת לבני בריתנו, שבעקבות קשריהם איתנו נאלצו לעזוב את בתיהם ומולדתם ואצלנו בעצם "נזרקו לכלבים".
לדבריו, כ-11 שנים של שהייה במדינת ישראל לא קידמו אותו בשום תחום ולו ס"מ אחד. זאת בשעה, ששכניו ומכריו בלבנון ששיתפו פעולה עם הסורים והחיזבאללה חיים בבתיהם בשקט ובשלוה ללא הפרעה. מדינת ישראל שיקמה באמצעות משרד הביטחון את הקצינים ואנשי המודיעין - דאגה להם לדירות, רכב, משכורת מכובדת ותנאים נוספים - כשאת כל היתר "זרקה" לטיפול משרד הקליטה.
באמצעות פיצוי כספי - לעג לרש - שחולק כביכול מטעמי עומס תקציבי ל-8 שנים אותו קבלו מידי חודש בחודשו בסכום שלא מספיק ל"גרעינים וגלידה", רצתה המדינה לסגור את נושא קליטתם בארץ. באופן מעשי הם נאלצים לעבוד (מי שיכול) יומם ולילה בעבודות הפשוטות ביותר המתאימות למי שבעצם מקצועו היה חייל, כדי לעמוד בשכר הדירה העולה בשוק הפרטי תוך תהליך, שהתחיל כבר, של מעבר למגורים ברחוב.
על הסכם הפיצוי הסמלי חתמו עבורם אותם קצינים מסודרים, שאף אחד לא הסמיכם לכך וכך נוצר על-פי שיטת "הפרד ומשול" קרע בקרב ה"עדה". מיודענו ד. (בראשית דרכו בארץ כשהיה עוד חדור אמונה במדינתנו) רצה להתגייס לצה"ל אולם נדחה בטענה ש"לצה"ל לא חסרים חיילים". ניסיונו להשתלב בעבודה כעובד יצור במפעל לא צלח לאחר שנתבקש להמציא תעודות ועורר גיחוח, כשהביא תעודת איש צד"ל, שהנפיקה לו המדינה.
מספר אנשי צד"ל יזמו הקמת חברת אבטחה, שתספק להם עבודה בתחום בו יש להם ניסיון. לאחר שעשו את כל עבודת ההכנה נאלצו לגייס ישראלי ותיק עם קשרים בתחום. בפועל התברר להם , שהנ"ל משלם להם הרבה פחות מהקבוע בחוק. הם עובדים גם בסופי שבוע שעות רבות ללא זכויות סוציאליות ותוספות עבור שבתות וחגים.
דרך אגב, בבתי הזיקוק בחיפה בהם עובדים ערבים ישראלים רבים, לא הסכימו לאשר העסקה של אנשי צד"ל כעובדי קבלן. ניסיון שלי לשכנע את הבחור להשאר בארץ, שאעזור לו במציאת עבודה ושגם בחו"ל היחס למהגרים לא תמיד טוב, לא הואילו. לדבריו, בכ"ז יש להם שם כבוד אותו אינם זוכים לקבל אצלנו.
את
אהוד ברק - "שר הבריחה מלבנון", ו
יוסי פלד - השר ללא תיק, ש"תפס עליהם אפוטרופסות", מתעב ד. אשר אינו יודע איך היה מתנהג לו היה פוגש אותם...כתזכורת ליחסה של המדינה לאנשי צד"ל הוא מספר על הפגנה, שערכו לפני כמה שנים בקריה בת"א, לשם הגיעו באוטובוסים עם ילדיהם ונשותיהם כדי לקיים הפגנה שקטה. הם הוקפו באלפי שוטרי יס"מ ומשמר הגבול, חלקם על סוסים , אשר התייחסו אליהם כאל אויבי המדינה הגרועים ביותר.
כמי שקרוב לאנשי צד"ל, אני מרגיש את תחושת הייאוש , האכזבה והעוינות המתגברים אצלם מיום ליום כשהם מרגישים שהמדינה דוחפת בכוח את מי מהם שרוצה להסתדר בחיים להפוך לסוחרי סמים או לשתף פעולה עם אויבינו. מצב זה, הידוע גם מעבר לגבול, מקשה ויקשה עוד יותר על גיוס משתפי פעולה בעתיד על כל ההשלכות הכרוכות בכך.
לסיכום, אני רואה ב - ד. משל בלבד ליחסים המתפתחים עם אנשי צד"ל אשר יגיעו לידי פיצוץ במידה והמדינה לא תתעשת ותטפל ותשקם אותם בצורה נאותה תוך החזרת כבודם.
