גבולות ביטחון - וגבולות של איפוק

ראש הממשלה בנימין נתניהו יצא בהודעה קצרה ותמציתית על אירועי הגבולות ביום הנכבה, תוך הדגשה שדרש איפוק בתגובה, אך נחישות בהגנת הגבולות. יש להניח שנתניהו, בצדק, לא רצה להגיע לארה"ב עם מטען הרוגים על הגבול ועל המצפון. בפועל, האירועים לאורך הגבולות, ובמיוחד בצפון, פריצת הגדר וחדירה עד מג'דל שמס (וסורי אחד עד יפו) הייתה מביכה, מיותרת ובגדר כישלון ביטחוני זותא. נקווה שהגורמים למדו לקח לגבי העתיד.

כך לא בונים גדר גבול

כשרואים את התמונות מהצפון, כאשר עשרות לבנונים וסורים מונעים על-ידי החיזבאללה, פורצים את הגדר המסכנה בגבול, עוברים לשטח ישראל ומגיעים עד מג'דל שמאס, עם דגלי פלשתין, חיזבאללה וסוריה, בא לך לצעוק: "כך לא בונים חומה", הלקוחה מסלנג הכדורגל. מבחינה משפטית יבשה, אין מניעה למדינה ריבונית, שחודרים לגבולותיה, ובמיוחד ממדינות אויב או מדינות שאיתן נמצאים בעימות מזוין - לפתוח באש חיה, כדי למנוע ולעצור את החדירה והפריצה. גם המשפט הבינלאומי וגם המשפט המדינתי, נותנים הכשר לגיטימי למהלך מעין זה. עכשיו תארו לעצמכם, שהדבר קורה לרוסיה, סין, ארה"ב בגבולותיהן. הן פותחות באש חיה עם עשרות הרוגים, דיווחים בעולם, ובכך מסתיים הסיפור, תוך הסבר והצדקה, שמדובר בהפרה גסה של ריבונות והגנה עצמית מוצדקת. עכשיו תארו לכם שישראל עושה אותו דבר: זעקה בינלאומית, אירופה על הרגליים, ארה"ב, רוסיה וסין מגנות את טבח הפלשתינים בארץ, ארצות ערב זועקות: "רצח עם, משפט בהאג, גינוי באו"ם". והצבוע מכולם, שליט סוריה, המגנה ירי על מפגינים. האם היה צריך לפתוח באש - מעשית כן. האם זה היה חכם בנסיבות - לא. לכן טוב עשו המפקדים בצפון, שלא פתחו באש ולא הביאו להסלמה לא רצויה.

ככה לא בונים חומה/גדר גבול

מוזר, שבשנת 2011, גדר גבול עם מדינת אויב וחשש יומי מחדירה או חטיפה של חיילים, אזרחים בגבול הצפון, יכולים כמה עשרות מתפרעים בקלות כזו לפרק ולפרוץ את גדר הגבול ולהגיע למג'דל שאמס. גדר גבול בנסיבות של הצפון צריכה להיות בלתי חדירה, לפחות לגבי אזרחים לא חמושים. בניית גדר גבול - יש לה כללים, יש לה פרקטיקה המבוססת על ניסיון עבר, ותאורטית צריכה למנוע חדירה מעין פרטיזנית כזו. בכל אזור גבול מסוכן, הגדרות בנויות כך שביניהן יש אזור מפורז, בין גדר קדמית לפנימית, שהכניסה לשטח זה היא בבחינת סכנת חיים. וכל מי שחי על הגבול מודע לכך, הן מבחינת לוחות האזהרה התלויים לאורך הגדר, והן מבחינת מבנה השטח, שכניסה לאזור המפורז או כל ניסיון פריצה של הגדר - הוא בחזקת סכנת חיים. מבחינה ביטחונית/פוליטית - מדובר בכישלון מהול במבוכה. גם שלא צפו את האירועים ובמיוחד שלא הצליחו למנוע את הפריצה ומעבר הגבול - גם באמצעים לא קונבנציונליים, כמו חומת עשן, גז מדמיע, מים מהליקופטרים ועוד... יש לתת לכך הדעת לעתיד - שהסיפור לא יחזור על עצמו בספטמבר או אחריו. וזה כולל מיקוש על-פי כללי המלחמה, ואזהרות בצידן.

מזלנו - שיש לנו פרטנרים כאלה

1. מנהיג חמאס בעזה ויו"ש הניה ביום הנכבה מצהיר "להביא קץ לפרויקט הציוני בפלשתין". ברור לכולם, שאבו-מאזן ירד מהבמה הפוליטית תוך זמן קצר, כדאי לשמוע את הניה ואת מטרותיו. 2. מאחר שהוא הפרטנר החדש שלנו - לאחר הכרזה על מדינה פלסטינאית בספטמבר - מציע חשיבה מחודשת. מאחר שהניה הוא המנהיג החדש והחזק של הפלשתינים - הוא הפרטנר החדש - למזלנו. כי יודעים מה הוא רוצה, מהו חולם ומי תומך, מגבה ומממן אותו. 3. ממליץ שהשמאל הישראלי - אמנים, פוליטיקאים, אנשי ציבור שהכריזו על הקמת מדינה פלשתינית במוזיאון ישראל, בראשות הגב' חנה מרון, יהושע סובול - יעשו מעשה הרואי. 4. עליהם לחזור למוזיאון ישראל בספטמבר ולהכריז על סוף הציונות, סוף המדינה והקמת פלשתין הגדולה על כל שטח מדינת ישראל, שם יקבלו אזרחות כבוד. 5. הסופר יורם קניוק (בן 81), אחרי קבלת פרס על יצירתו (ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטת ת"א), הגיש עתירה לבג"ץ, לשנות את הסטטוס שלו, לאזרח ללא דת, כיוון שהוא נשוי לנוצריה, ואינו מעוניין להיות יהודי (בגלל המגזר הדתי-אירני). 6. לדעתי צריך להיעתר לבקשתו - בתנאי שיוותר על אזרחותו ויעזוב את הארץ, להיותו אזרח העולם. 7. המלצה זו מכוונת גם לכל האחרים שהמדינה או ממשלתה לא לרוחם - יתכבדו ויעזבו לחו"ל. 8. נתניהו ינאם בארה"ב, בפני שני בתי הפרלמנט. עקרונותיו פורטו בכנסת, לאמור: ביטחון ישראל ואזרחיה, גבולות ביטחון בני הגנה, לרבות בקעת הירדן וסיפוח הגושים הגדולים - היא תוכנית מדינית - שאסור לסגת ממנה. כמובן שהכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי, בלתי ניתנת לערעור.