לאחר שבמשך השנים האחרונות כמעט והשתכנענו שאבו מאזן מתון והוא נכון להכיר בקיומה של ישראל, ראינו בהדרגה איך מִגדל הלֶגו של אבו מאזן קורס מול עינינו. בכל משא-ומתן איתו הוא סרב להכיר בישראל כמדינת הלאום היהודית, ובעיניו בכל הסכם עתידי לפלשתינים תוקם מדינת לאום פלשתינית, ואילו "ישראל" תהיה מדינה דו לאומית, בהנחה שבשלב הבא ייפתח המאבק לשלול את זהותה היהודית לחלוטין ולהפוך אותה למדינה ערבית.
יום ה-4 במאי השנה היה המסמר האחרון באמינותו של אבו מאזן. הוא הוביל להסכם בין הפת"ח לחמאס, ובמועד זה נחתם בקהיר, בחסות מצרית, הסכם הפיוס. קשה לקבל שיש ישראלים הרואים ברכה בהסכם זה, וקשה להבין עד לאן יכולים להרחיק אנשי השמאל הסהרורי בהזדהותם עם העמדות הפלשתיניות. החמאס מעולם לא ביטל את אמנתו הקוראת להשמדת ישראל, ובכך יש בפירוש איום על המשך קיומה של ישראל. הם מ ת כ ו ו נ י ם לכל ברצינות.
נציגי השמאל בישראל מקילים ראש באידיאולוגיה של החמאס וקוראים לישראל ללכת למו"מ עם הפלשתינים, למרות שהחמאס אינו חוזר בו מעמדותיו, ואף מקצין ואומר מפי נציגיו שלעולם לא י וותר על האמנה שלו, ולעולם לא יכיר במדינת ישראל.
מחמוד א-זהאר, נציג החמאס, טורח לומר בכל פורום אפשרי, שהחמאס לא ישנה באמנתו "אפילו מילה אחת".
עלינו לזכור ולהזכיר שהאמנה נפתחת במוטו מדברי חסאן אל בנא מייסד האחים המוסלמים: "ישראל תמשיך להתקיים עד אשר יכחיד אותה האיסלאם, כפי שהכחיד את מי שקדם לה". ציטטה זו עושה הקבלה (אנאלוגיה) סמויה עם הצלבנים, כפי שנוהגים הערבים בכלל, והפלשתינים בפרט, לעשות במסרי ההסברה שלהם בעשרות השנים האחרונות.
בעולם הנאור הוכח כבר משפטית ש"הפרוטוקולים של זקני ציון" הם מסמך מזויף, אך המסמך מופץ עדיין בארצות ערב וגם על-ידי נציגי הפלשתינים. החמאס מזכיר את הפרוטוקולים הללו באמנה שלו, כמסמך אותנטי המעיד על רצון היהודים להשתלט על העולם, ולדברי האמנה משאת נפש זו מחייבת את העולם הערבי לקום ולהשמידם.
קשה לראות איך העולם המערבי שעמד על הדם היהודי בזמן השואה מתעלם משאיפת הג'נוסייד הפלשתינית, המובעת בגלוי, וכיצד מתרחבת ההצטרפות של מדינות מערביות לקריאת הפלשתינים להכיר בספטמבר הקרוב במדינת פלשתין בגבולות 1967. מחמוד א-זהאר אף אמר בנאום בנובמבר 2010: "אין ליהודים מקום בינינו... וגם אין להם שום עתיד בין עמי העולם". הניסוחים של א-זהאר, נציג החמאס, עולים בדרך כלל בקנה אחד עם הצהרותיו הג'נוסיידיות של
אחמדינג'אד.
אם מדינות אירופה, ועתה גם ארצות הברית, אינן רואות שהרשות הפלשתינית העדיפה שלום עם החמאס על פני שלום עם ישראל, עלינו לגבש הסכמה לאומית בתוכנו כנגד סופת האבק המתקרבת כדי לכסות אותנו ולמחוק את קיומנו כאן. בכל במה חוזרים הפלשתינים על "זכות השיבה" כזכות מקודשת, והם לא ירפו מדרישה זו, אם תקום מדינה פלשתינית של אש"ף- חמאס. העולם אינו מבחין עדיין שהאיסלאם הרדיקלי מתחזק בכל העולם הערבי: ראו את המתרחש עתה במצרים ובסוריה.
האיחוד בין אש"ף לחמאס מחזק מגמה זו, והעולם המערבי מקבל את מעשה ההונאה הזה ותובע מאיתנו לסגת לגבולות 1967, ובכך הוא חוזר על הפקרת צ'כוסלובקיה ב"הסכם מינכן" (1938), כדי להשביע את התוקפן (אז: היטלר, היום: אש"ף-חמאס). עלינו להגיע להסכמה לאומית בתוכנו לקראת המאבק על המשך קיומנו כאן. כדי לעשות בעתיד (אם יהיה זה אפשרי) שלום עם אויבינו עלינו לעשות קודם כל שלום עם עצמנו. אם לא נדע להתלכד יחד על "העיניים של המדינה", נעמוד כולנו לאחר ספטמבר בפני מלחמה עקובה מדם עם המדינה הפלשתינית. מתברר כיום שמלחמת השחרור שהחלה ב-1948 לא נשלמה עדיין.
