פסטיבל קאן ה-63 השאיר את חותמו בהשראת מספר אנשי קולנוע מוערכים: השחקן רוברט דה נירו שנבחר כיו"ר חבר השופטים בפרס דקל הזהב, אורחי הכבוד- הבמאי האיטלקי ברנרדו ברטולוצ'י, שקבל את פרס "דקל הזהב לכבוד" והשחקן הצרפתי ז'אן פול בלמונדו, שזכה לערב מחווה המוקיר את הקריירה המגוונת שלו. סרט הפתיחה היה "חצות בפריז" של וודי אלן, אשר בו מופיעה גם קרלה ברוני, אשתו של נשיא צרפת סרקוזי. את הפסטיבל חתם המיוזיקל Beloved של הבמאי הצרפתי כריסטוף הונרה (Love Songs) בכיכובה של קתרין דנב. ולישראל, כמובן, כבוד גדול עם זכיית סרטו של יוסי סידר, "הערת שוליים", בפרס התסריט.
יום לפני הפתיחה עדיין התרוצצו העובדים, מתחו כבלים, בנו, הדביקו וכו. בערב הפתיחה הכל נצץ והבריק לקראת אירוע השטיח האדום שסחף קהל רב שתפס מקום מבעוד יום והריע לבמאים ולשחקנים. המתחם כולו מרשים במיוחד במבנה הגדול (ארמון הקונגרסים) והביתנים דמויי האוהל לאורך החוף שהוקצו לכל מדינה לשווק את סרטיה. אם יש לכם מיליון דולר להשקיע בסרט - מדינות אחדות בהן תבחרו לצלם יחזירו לכם 25% מההשקעה. שמש, שמיים, חוף ים, יכטות, נערות זוהר במכנסיים קצרים ואווירת חג כללית מייחדים פסטיבל זה.
דה נירו נבחר כנשיא חבר השופטים בזכות הקריירה המרשימה שלו בקולנוע כשחקן, מפיק ובמאי. מאז "ציד הצבאים" (1978) של מייקל צ'מינו, "חום" (1995) של מייקל מאן וסרטיו של מרטין סקורסזה "רחובות זועמים" (1973), "נהג מונית" (1976), "השור הזועם" )1980(, "החברה הטובים" (1990), "פסגת הפחד"(1991) ועד "פגוש את הפוקרס" . הוא זכה פעמיים באוסקר: על תפקידיו ב"סנדק 2" ועל "השור הזועם". הוא ייסד עם שותף את טריבקה הפקות ומאז 9/11 החל את פסטיבל טריבקה ( Tribeca Film Festival). הוא זכה בפרס ססיל ב' דה מיל על מפעל חיים בקולנוע Cecil B. DeMille Award for lifetime achievements in film)).
הבמאי האיטלקי המוערך ברנרדו ברטולוצ'י ( "הקיסר האחרון" ,עליו זכה גם באוסקר הבימוי, "הקונפורמיסט", "החולמים" ו"הטנגו האחרון בפריז"), קיבל את "דקל הזהב" כפרס כבוד בטקס פתיחת הכנס מידיו של רוברט דה נירו ששיחק בסרטו "1900". פרס הכבוד מוענק בפסטיבל לבמאים שלא זכו בפרס בקאן, למרות שיצירתם נתפסת "חשובה ומכוננת". שני הזוכים הקודמים בפרס זה היו וודי אלן (2002) וקלינט איסטווד (2009).
מצער היה לראות את הבמאי הדגול (71) מובל בכסא גלגלים. ברטולוצ'י נולד ב-1940 בפארמה שבאיטליה. את הקריירה שלו התחיל כעוזר במאי ב"אקטונה" של פייר פאולו פזוליני ולאחר מכן גם כתב את התסריט לסרטו של סרג'ו ליאונה "היו זמנים במערב". סרטו הסנסציוני "הטנגו האחרון בפריז", בכיכובם של מרלון ברנדו ומריה שניידר, נאסר להקרנה במדינות אחדות.
"חצות בפריז" של וודי אלן פתח את פסטיבל קאן השנה. אלן זכה לתשואות רבות על השטיח האדום מהקהל הצרפתי שהודה לו על מיקום סרטו בעיר האורות שלהם ושיתופה בסרט (ולו לרגעים ספורים) של קרלה ברוני, אשתו של הנשיא ניקולא סרקוזי. סרטיו האחרונים של אלן מתרחשים באירופה ולא בניו-יורק, העיר עמה היה מזוהה בעבר. "חצות בפריז" הוא סרטו הראשון שצולם כולו בצרפת. בעבר צילם בה חלקים מ"כולם אומרים אני אוהב אותך", המחזמר שעשה ב-1996 וכן חלק מהקומדיה המוקדמת שלו "אהבה ומוות".
אוון ווילסון, המזוהה עם דמויות אמריקניות בסרטים כמו "משפחת טננבאום" ו"רכבת לדארג'ילינג" של ווס אנדרסון וכן עם קומדיות קלילות נוסח "לדפוק חתונה", מגלם דמות נוירוטית ותזזיתית, טיפוסית לבמאי . לצד ווילסון משחקים גם שותפו ל"רכבת לדארג'ילינג" אדריאן ברודי ("הפסנתרן"), מריון קוטיאר ואחרים.
רשימה מכובדת של זוכי קאן לשעבר הציגו את העבודות החדשות שלהם השנה. ביניהם לארס פון טרייר ("Melancholia") שגורש מהפסטיבל בבושת פנים לאחר שפלט דברי נאצה אנטישמיים , טרנס מאליק ("The Tree of Life"), נאני מורטי ("Habemus Papam"), פדרו אלמודובר ("The Skin I Live In"), טקאשי מייקה ("Ichimei", רימייק לסרט "חרקירי"), אקי קאוריסמקי ("Le Havre") וגם האחים הבלגים דארדן ("The kid with a bike"). האחים, יוצרי ריאליזם חברתי, זכו כבר יותר מפעם בדקל הזהב, כדוגמת פרנסיס פורד קופולה ואמיר קוסטוריצה.
את הקולנוע הישראלי ייצג בתחרות יוסי סידר ("הערת שוליים") שזכה, כאמור בפרס התסריט. "הערת שוליים" הוצג בפסטיבל כ"סיפור על תחרות מטורפת, הערצה וקנאה במודל חיקוי, המביאים לבסוף אב ובנו למאבק חזיתי מר".
מחוץ לתחרות הרשמית הוקרנו סרטים מסחריים בבכורות עולמיות, כמו "קונג פו פנדה 2", "שודדי הקאריבים" וגם "החיים הכפולים של וולטר", שביימה ג'ודי פוסטר ובו מככב מל גיבסון כאדם אחרי התמוטטות עצבים, המתקשר עם סביבתו באמצעות בובת כפפה.
תחרות "מבט מסוים"
כ-20 סרטים באורך מלא התמודדו במסגרת זו, שמטרתה להפנות את אור הזרקורים אל סרטים "מקוריים ושונים", כהגדרתה. באופן מפתיע- אין נציגות לישראל. יושב-ראש חבר השופטים היה הבמאי הסרבי הידוע אמיר קוסטוריצה. את התחרות פתח גאס ואן סנט בסרטו "Restless" - סיפור אהבה לא שגרתי בין שני צעירים. הבמאי הדרום-קוריאני קים קי דוק, הגיע עם סרטו החדש "Arirang" וזכה בפרס הראשון בקטגוריה זו.
התקיימו גם תחרות סרטים קצרים ותחרות סרטי סטודנטים. בין שלל הכוכבים שהתארחו אתמול היו ג'יין פונדה, שון פן, מלני גריפית, ואנוק אימה הזכורה לטוב מ"שמונה וחצי" של פליני ו "גבר ואישה". ג'וני דפ ופנלופה קרוז הקרינו יופי וברק הוליוודי על השטיח האדום. למרות רוח הנעורים, קלאודיה קרדינלה , היפהפיה מ "8 וחצי" של פליני, הופיעה בטקס הפתיחה והזכירה לכולנו שיפי הנעורים לא נשאר לנצח...
הסרטים הזוכים:
- דקל הזהב: טרנס מליק- עץ החיים.
- פרס "גרנד פרי": ביר זמנלר אנדולודה- פעם בחיים באנטוליה.
- האחים דרדן: הילד עם האופניים.
- פרס הבמאי: ניקולס וינדינג ריף: נסיעה (drive)
- פרס התסריט: יוסי סידר- הערת שוליים.
- פרס השחקנית הטובה ביותר: קריסטן דנסט: מלנכוליה.
- פרס השחק הטוב ביותר: זאן דוזרדן - הארטיסט
- פרס השופטים: פוליס - בימוי : מיווין (MAÏWENN)
