"בני עקיבא ממליצה:
גלי צה"ל במקום גולני". זאת הייתה הכותרת של עמיחי אתאלי ב-nrg לפני מספר שבועות. בכך אימצה תנועת בני עקיבא את עמדתו של ח"כ
אורי אורבך, שלפיה אם היו הדתיים מתדפקים על שערי התקשורת הם היו מתקבלים ברצון, ובכך הופכים את אופיה של התחנה ובסופו של דבר גם את פניה של התקשורת. עם כל הערכתי לאורי אורבך, אני מזדהה יותר עם עמדתו הפסימית יותר של קלמן ליבסקינד. בני עקיבא להערכתי נאיביים אם הם חושבים שמכוח הרצון הם יוכלו לשיר 'גל"צ שלי' כמו 'גולני שלי'.
הצלחת בני עקיבא לחדור לקצונה הזוטרה נעוצה בעובדה שהמוטיבציה לשרת אצל האליטות הישנות פחתה, ולכן הדרך הייתה פתוחה לאליטות חדשות. שנית, הצבא נשפט על-פי ביצועיו. גם אם הוא מונופול ויש לו דובר, עליו להציג ביצועים ולכן אפשר להעדיף את הטובים. צה"ל הוא גם גוף גדול וישנם קצינים רבים שיש להחליפם כל שנה, במקביל לאכלוס שדרת הקצונה במערך המילואים.
בגל"צ, האליטה הישנה עדיין שולטת. היא מודעת לחשיבות המבצר המהווה סלקטור בכניסה לעולם התקשורת. אין מי שיסלק דמות כמו
יעל דן משום שאינה נסבלת בעיני פלח גדול של השומעים. העובדה שתוכנית שמציגה אינטראקציה בין דעות מגוונות כמו 'המילה האחרונה' זוכה לשיעורי האזנה גבוהים איננה משכנעת את גל"צ להרחיב את הפורמט גם לשעות אקטואליה נוספות. לכן נמשיך לקבל את ריבחי רנטיסי אצל
רזי ברקאי, ודוברי התחנה ימשיכו לפמפם לנו את יוזמת השלום הישראלית תוך העמסת דוברים המייצגים את היוזמה ללא מתנגד לרפואה.
אי-אפשר לכבוש את גל"צ מבפנים אלא רק מבחוץ. הדרך היא 'פוקס' ו'ישראל היום', ולא התגנבות של בני עקיבא. משום מה נשכח נושא הרדיו הדיגיטלי עם ערוצי שידור אין סופיים, שלא יאיימו על הטיסות לנתב"ג, או אפילו ערוצי רדיו שפועלים באמצעות האינטרנט. מחירי מקלטי האינטרנט צנחו, ואין בעיה לצייד כל בית במקלט כזה (היה אפילו כדאי לסבסד מקלט לכל משפחה על-מנת לסייע לחדירה).
שר התקשורת
משה כחלון ראוי לברכות על מאמציו להגביר את התחרות בתחום הסלולר. הוא יזכה לברכה מכופלת אם יקדם את התחרות גם בתחום המחשבתי, דרך מתן היתר לשחקנים נוספים לפעול בענף שידורי הרדיו.
