כשאנשי תיאטרון, סופרים ואנשי רוח הכריזו שהם מחרימים את תושבי אריאל מסיבות פוליטיות, הם זכו לעידודם של רבים ממנהיגי השמאל. אולם כאשר בכמה מחוזות בסקוטלנד (
ידיעות אחרונות, 24.5.11) מחרימים ספרים מתורגמים של סופרים ישראלים, בהם "סיפור על אהבה וחושך" של
עמוס עוז או "מישהו לרוץ איתו" של דויד גרוסמן, התעוררו תגובות נזעמות בקרב הסופרים הישראלים ובראשם עמוס עוז שהגיב בזעם (ובצדק): "אני חושב שזו החלטה בזויה".
דברי בקורת דומים היה חייב להשמיע גם במקרה המקומם של החרמת אריאל, כאן הוא שתק ברוב צביעות. הצטרף אליו עמיתו הסופר אלון חילו, מחבר "אחוזת דג'אני" שאמר: "אני חושב שזאת טעות להחרים ספרות וסופרים, כי הם מהווים את הצד השפוי". מעניין שהצד הזה לא היה שפוי כשזה נוגע לתושבי אריאל. בסקוטלנד מחרימים תרבות, ובאריאל צרכני תרבות, מאי נפקא מינה?
