שוויון זכויות אזרחי ודתי

בשבוע שקדם לרצח רבין, השלום עם הפלסטינים היה באוויר. עיתונאים ישראלים החלו לבקר בעזה. העיתונים הדתיים והחרדיים היו עדיין מסויגים, משום שאז, כמו היום, הם פחדו מהרחוב שלהם, ובמיוחד מהליכוד ומהמתנחלים שהתלהמו. העיתון החרדי "יום השישי" הרים בכל זאת את הכפפה שהשלכתי מולו, כעיתונאי. נפגשתי במלון "דן פנורמה" בתל אביב, בתיווכו של עופר בורשטיין (היום יועץ שר החוץ הספרדי), עם מי שהיה אז מפקד המשטרה הפלסטינית ולימים שר הפנים ברשות הפלסטינית, הגנרל נאסר יוסוף. הלה לחץ את ידי בחום, והפטיר: "אני לא צריך מתווכים, מחר תהיה אצלי במשרד, בעזה". וכך היה. למחרת נפגשתי עמו ועם צמרת המשטרה הפלסטינית. הראיון היה מלבב וחם, הביקור היה מעל למוצלח, וממש ערב רצח רבין הייתה הכותרת של הראיון ב"יום השישי": "נאסר מחכה לרבין"... ברחוב החרדי קיבלו את הראיון בקורת רוח, אך מהמתנחלים היו איומי חיים על החתום מעלה ועל עורך העיתון. באותו ראיון הפניתי אל הגנרל שאלה: מה יש לו לומר למתנחלים שאינם מוכנים להתפנות, ומעדיפים את ארץ ישראל על פני מדינת ישראל. להבדיל מהשמאל, הגנרל לא נבהל מהעניין ולא התייחס לאותם מתנחלים כפרובוקטורים. הוא הישיר מבט, ובחיוך של ג'נטלמן הזמין את המתנחלים לחיות במדינה הפלסטינית שתקום בעזרת אללה. הוא גם הבטיח להם שוויון זכויות בפלסטין, כמו לנוצרים הפלסטינים וכמו לשומרונים. היום, כמעט 16 שנה לאחר הראיון, אני מישיר מבט אל יורשי הגנרל הוותיק (שבינתיים נעלם מהנוף הפוליטי הפלסטיני), ומציע לאמץ בחום את הצעתו. זה יהיה רגע האמת של המתנחלים הטוענים לאהבת ארץ ישראל יותר מאשר למדינת ישראל (ויש מהם שהפסיקו לומר הלל ב"יום העצמאות"). אני מבין ללבם של עקורים, שהמדינה נטעה אותם כפרובוקציה, והיום רוצה להרוס את בתיהם ולזרקם ל"קרווילות". מנגד, אין שום סיבה שבגלל המתנחלים הללו ימשיך שפך הדמים. אם הפלסטינים יאמצו את הצעתו הנ"ל של נאסר יוסוף, נוכל לראות מי מהמתנחלים אמנם אוהב את ארץ ישראל בכל לב, ומי הבל פיו רק נותן לגיטימציה להמשך האפרטהייד הלאומני, במסווה "אהבת ארץ ישראל". מאז 1995 השתנתה הדמוגרפיה בגדה המערבית. ב-1995 רק צצה מודיעין עילית החרדית, וגם בית"ר החרדית הייתה קטנה. כיום הערים החרדיות פורחות, משום שרבבות חרדים הובאו באונס מצוקת הדיור אליהן, ולעמנואל, לתל ציון, למעלה עמוס, לנחליאל ולשכונות חרדיות בירושלים המזרחית. החרדים יעשו בחוכמה תורתית והלכתית אם ייענו להצעה פלסטינית להישאר בפלסטין. נושאים היקרים ללב היהודי - כצניעות, בריחה מאפיקורסות וכפירה, כשרות, המקומות הקדושים וחילול שבת וחג - ימצאו עצמם יציבים ומכובדים יותר במדינה פלסטינית, מאשר במדינת ישראל המתבוללת. כמו שזכותם של ערביי ישראל לחזור ולחיות בישראל, כך לא תוכל מדינת ישראל לעקור את נטועי מודיעין עילית ובית"ר מפלסטין, אם וכאשר יוזמנו בידי הפלסטינים להמשיך לחיות במדינה החדשה שתוקם בארץ הישנה. אם וכאשר יתרחש התרחיש, בעזרת השם, נתניהו ומרצ יאכלו יחדיו את הכובע...