1. גבירתי נשיאת בית המשפט העליון
דורית ביניש, אדוני שר המשפטים פרופ'
יעקב נאמן, אדוני פרקליט המדינה
משה לדור, ראש לשכת עורכי הדין יורי גיא רון, המפכ"ל
יוחנן דנינו, נשיאים, שופטים, עורכי דין, מכובדיי כולם - אחר צהריים טובים.
כבוד הוא עבורי להתארח בכנס לשכת עורכי הדין כאן באילת.
לפני שנה נקטעה שהותי כאן בשל אירועי המשט הטורקי. נאלצתי לפרוש ולשוב באופן מיידי לצאלח א דין.
אין לי אלא לקוות שאירועים מסוג זה או דומים להם, לא יקטעו את שהותי היום.
2. שואלים אותי מדי פעם מהי המדיניות שלכם ואני אשיב לכם בפשטות, המדיניות שלנו היא לאכוף את שלטון החוק. לאכוף אותו בהתמדה, לאכוף אותו ללא מורא, לאכוף אותו בנחישות. לחתור להגשמתו בעקשנות אך בעשותנו כך, לא להיפרד מהשכל הישר והטוב.
3. אתם יודעים שנושא המינויים הבכירים בשירות הציבורי מתברר ככזה שאיננו פשוט כולי האי. בשנה שחלפה הגיעו לפתחנו שרשרת של מינויים בכירים. רמטכ"ל, מפכ"ל, נציב שירות בתי הסוהר, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, נציב שירות המדינה וכל כיוצא באלה רבים וטובים.
היום אני מבקש לדבר בקצרה על נושא זה. על השיקולים שעומדים ביסוד החלטותינו. על גדר ההתלבטות שלנו, וכיצד נוכל לטפל בעניינים מסוג זה בצורה נכונה ויעילה עוד יותר בעתיד.
יש הטוענים שמעורבותו של היועץ המשפטי לממשלה בהליכי המינויים רבה מדי. הוא זה שעל פיו לכאורה יישק דבר, בעוד ששרי הממשלה עומדים כביכול מנגד וצופים במה שקורה וחוזים במו עיניהם כיצד מועמדים טובים מטעמם, נפסלים בזה אחר זה.
אין דבר רחוק יותר מן האמת מן התיאור הזה.
גישתי בנושא המינויים נובעת מהכרתי בכך שהשר אשר מביא את דבר המינוי הוא זה שמכיר את צרכי המערכת. הוא מכיר את כישוריו המקצועיים של המועמד ואת מידת התאמתו לתפקיד. הוא זה אשר יעבוד עם האדם שימונה בצמידות. והוא זה שבסופו של יום מוטלת עליו האחריות למינוי – לטוב או לרע.
גישתי נובעת גם מהכבוד שאני רוחש למועמדים. ככלל מדובר באנשים בעלי זכויות, אשר משרתים את המדינה משך שנים הרבה ומבקשים להמשיך ולעשות כן.
ומשאמרתי את כל אלה, עדיין יש לזכור כי מינוי אדם לתפקיד או משרה בגוף ציבורי מהווה הפעלת סמכות שלטונית. כמו כל סמכות שלטונית, היא כפופה לעקרונות היסוד של המשפט המנהלי ולענייננו – החובה לנהוג בסבירות, בשוויון ותוך הימנעות ממשוא פנים ו
ניגוד עניינים.
כשהמדובר במינוי הטעון אישור הממשלה עליי מוטלת החובה לבדוק שהמינוי המוצע אכן עומד בכל אלה. מחובתי להציג בפני הממשלה את הקשיים המשפטיים והמכשולים הניצבים בדרכו של המינוי אם קיימים כמובן כאלה. במסגרת זו, מחובתי גם להביא בפניה הערכה מפוקחת בדבר היכולת להגן על המינוי בבית המשפט הגבוה לצדק, כאשר מתעוררות שאלות שסביר שיבואו בדרך זו או אחרת בפני בג"ץ.
4. כך עשיתי בעניין האלוף גלנט – הנחתי בפני הממשלה חוות דעת המתארת בפרטנות את השתלשלות האירועים כולם.
בחוות הדעת סקרתי את התנהלותו הבעייתית של האלוף גלנט בפרשת הקרקעות במושב עמיקם – ולאחר שכך עשיתי, הוספתי כי רשאי שר הביטחון ורשאית הממשלה לשקול במסגרת החלטתם שיקולים נוספים. ההחלטה בעניין מינוי רמטכ"ל כוללת, מטבע הדברים, גם שיקולים ביטחוניים, מדיניים ומקצועיים. בהקשר זה ציינתי כי עמדת שר הביטחון הייתה כי האלוף גלנט הוא לעת הזו המועמד הטוב והראוי ביותר לתפקיד הרמטכ"ל.
עוד ציינתי, כי על-פי פסיקתו של בית המשפט העליון, בנסיבות מיוחדות רשאית הממשלה לשקול, בין יתר שיקוליה, בדבר מינוי אדם לכהונה בכירה, אף את השיקול בדבר חיוניות המועמד למשרה הנדונה. ועל הממשלה לקחת בחשבון אף את העובדה שאין מדובר בעצם המינוי אלא ביטול מינוי עליו כבר החליטה ובהתאם להחלטה זו כלכלו הממשלה, כמו גם האלוף גלנט את צעדיהם. הבהרתי גם שלא נסתרת מעיני הבעייתיות הכרוכה בכך שהרמטכ"ל המכהן עתיד לסיים את כהונתו בתוך פרק זמן קצר ביותר - כעשרה ימים, וכי שינוי ההחלטה עלול להוביל לאי ודאות ויציבות בכל הנוגע לאיושו של התפקיד הבכיר ביותר בצה"ל בזמן בו מתרחשות באזורנו התפתחויות רבות משמעות, אליהן ברור לכל, צריך להיערך אף צה"ל.
ובסופה של חוות הדעת ציינתי כהאי לישנא:
"לאחר שנשקלו שתי כפות המאזניים, השיקולים ביחס להתנהלותו של האלוף גלנט מזה, והשיקולים הנוספים מזה, ואף כי לא נמצא שיש מניעה משפטית לכך, הותרת ההחלטה בדבר מינויו של האלוף גלנט לתפקיד הרמטכ"ל מעוררת קשיים משפטיים משמעותיים באשר לסבירותה. בנוסף, ספק אם ראוי מבחינה ערכית להותיר בעינה את ההחלטה בדבר המינוי. עם זאת החלטה סופית בעניין זה מסורה לממשלה".
אלה בעיני דברים ברורים. והנה חרף הדברים הברורים האלה ומשהונחה חוות הדעת בפני הממשלה הביעו רוב השרים אומנם את עמדתם השקולה שנוכח האמור בה מינויו של הרמטכ"ל איננו יכול לעמוד. ועם זאת נמצא אחד השרים שאמר: ואני עדיין לא השכלתי להבין מדוע היועמ"ש סירב להגן בבג"ץ על החלטת הממשלה בדבר המינוי. התערבתי בדבריו ואמרתי לו דברים פחות או יותר בנוסח זה: "השמעתי את עמדתי הברורה בע"פ באוזני ראש הממשלה. כך גם עשיתי באוזני שר הביטחון. מסרתי הודעה כתובה לבית המשפט הגבוה לצדק וכך עשיתי בחוות הדעת שמונחת בפניכם היום בממשלה. מה עוד הייתי צריך לעשות ולא עשיתי, כדי שדברים אשר כאלה לא יישמעו עוד". והשר השיב "כבר התנצלתי ארבע פעמים", ולכך הגיבו מספר שרים – תתנצל בפעם החמישית. סוף מעשה הממשלה החליטה לחזור בה מן המינוי והייתה זו החלטה שלה. וחרף הדברים הברורים האלה נתקבעה בציבור ההבנה כי היועץ המשפטי סירב להגן על עמדת הממשלה וכמוטעם לא היה כדבר הזה. אם כי ראויה האמת שתיאמר שאמירות אלה בחוות דעתי שאת חלקן ציינתי בפניכם הכריעו את הכף בכיוון ביטול המינוי, והכרעה זו של הממשלה הייתה מוצדקת בנסיבות העניין וסמכה לדעתנו על אדני עקרונות היסוד של המשפט המינהלי.
למען הסר ספק, אבקש לומר גם, כי כאשר יהיה מקרה אשר יצדיק זאת, כשהוא בהכרח צריך שיהא חריג, ואחליט שלא להגן על עמדת הממשלה – אעשה זאת בקול רם, ברור וצלול. אך זה לא היה המקרה בעניינו של האלוף גלנט.
5. בהזדמנות זו, אבקש להתייחס לטענה שהושמעה גם בעת האחרונה – לפיה הממשלה לא הייתה רשאית לבטל את מינויו של האלוף גלנט מבלי להחזיר את עניינו לבחינה חוזרת של הוועדה לבדיקת מינויים לתפקידים בכירים, היא "ועדת טירקל", האמונה על בדיקת טוהר המידות.
עמדתי, שהובאה גם בפני בג"צ, היא שהממשלה הייתה רשאית לעשות כן.
גם בנסיבות בהן הוועדה מאשרת מינוי, שיקול הדעת הסופי בעניין המינוי נותר בידי הממשלה והיא אינה "מתפרקת" מסמכותה ואחריותה.
ככלל, מצופה מהממשלה לכבד את חוות דעת הוועדה בעניין טוהר מידות של מועמד. יחד עם זאת, ככל שהממשלה מגיעה למסקנה, על סמך תשתית עובדתית, שהאדם אינו ראוי או מתאים לתפקיד – בניגוד לחוות הדעת של הוועדה הגורסת את התאמתו – היא מוסמכת שלא למנותו ולחזור בה מההחלטה על המינוי מבלי שיהיה צורך לקבל שוב את עמדת הוועדה.
יש לזכור שתפקידה של הוועדה הוא להבטיח את טוהר המידות, אך בשעה שהממשלה עצמה מגיעה למסקנה שאין מדובר במינוי ראוי, מסיבה זו או אחרת, ממילא אין כל הכרח שהוועדה תחווה את דעתה ותבטיח שהמינוי עומד באמות המידה הנדרשות. ודומה שהדברים ברורים ואין טעם להאריך.
6. מן הצד השני של המתרס, ניצבים אלה הטוענים שאנו ממהרים להכשיר מינויים. כך היה בעניין מינויו של המפכ"ל דנינו אשר כיבד אותנו בנוכחותו, ובהזדמנות זו מאחר שהוא עדיין בחודש הראשון לכהונתו, ניתן עדיין גם לברכו ולאחל לו הצלחה רבה בתפקידו החשוב.
באותו ענין נמתחה ביקורת על כך שקבעתי שאין מניעה משפטית למינויו של דנינו, מבלי להמתין לתום בדיקתו של
מבקר המדינה.
ראשית דבר אציין את המובן מאליו: יש לי כבוד גדול למוסד מבקר המדינה, ולעומד בראשו;
7. שואלים אותי מדוע הזדרזתי לקבוע כי אין מניעה משפטית למינוי של דנינו, ומדוע לא המתנתי עד תום בדיקתו של מבקר המדינה.
בדיקת מבקר המדינה עסקה, בין היתר, בהתנהלותו של ניצב דנינו, שהיה אחד המועמדים, בפרשת רצח המקורות. ובהמשך נודע לנו על בדיקה נוספת שמקיים המבקר בעניינו של דנינו.
ולשואלים אשיב כך: משהתברר לנו במה עוסקות התלונות, הסתבר שהמדובר בשתי פרשיות המוכרות היטב למערכת שלנו - וזאת על-רקע עיסוקנו השוטף בפרשות האמורות בזמן אמת.
ביקשתי וקיבלתי חוות דעת יסודית וממצה מהמשנה לפרקליט המדינה, יהושע למברגר, אשר התייחס לשתי הפרשות על בסיס חומר שהיה ברשותו, בזמן אמת, וכן מידע נוסף שהתקבל. מסקנתה הברורה של חוות הדעת היתה, כי לא נמצא כל פגם בהתנהלותו של ניצב דנינו בפרשות האמורות.
אבקש להוסיף עוד שהתלונות לא נגעו לענייני טוהר מידות, שחיתות וכיוצא באלה, אלא להתנהלות ניצב דנינו בנושאים מקצועיים שהם בליבת העשייה והמומחיות של אנשי הפרקליטות המלווים את המשטרה מעשה שגרה בעניינים מעין אלה. גם לכך יש כמובן רלוונטיות שעה שעלי לכלכל את צעדי ולקבל החלטה מושכלת בעניין.
בצד כל האמור, קיבלתי פניות נוספות מהשר לביטחון פנים בבקשה לאפשר מינוי מפכ"ל לאלתר וזאת נוכח העיכוב בתהליך המינוי והרצון לייצב את שורות המשטרה על-רקע הסערה הציבורית באותה העת. בהקשר זה צריך לזכור שהשר לביטחון פנים הוא הגורם המיניסטריאלי האחראי על משטרת ישראל. ויש לתת כמובן את המשקל המתבקש לעמדתו באשר לאינטרס הציבורי - כפי שהציג אותו בפני בכתב ובעל-פה.
בסופו של יום, עלי מוטלת החובה להנחות משפטית את השר ואת הממשלה, ובמסגרת זו עלי לשקול את כלל השיקולים הרלוונטיים ולערוך את האיזונים הנדרשים. לפיכך, נוכח מהלך הדברים והשיקולים שמניתי, ולאחר מספר דיונים שערכתי, בהם נבחנו ההיבטים השונים של הנושא, הגעתי לכלל מסקנה, בעצה אחת עם פרקליט המדינה מר משה לדור ובכירי משרדי, כי כאמור, אין מניעה משפטית למינויו של דנינו והודעתי על כך לשר. אציין עוד, כי הבאתי בפני השר את חוות הדעת המפורטת של הפרקליטות בעניין, וכן את כל החומר שהתקבל ממבקר המדינה, וזאת על-מנת שתהיה בפניו, כגורם המציע את המינוי לממשלה, התשתית העובדתית הרלוונטית.
אלו הם כאמור, בקליפת אגוז, הטעמים להחלטתי. מאוחר יותר, משפרסם המבקר את ממצאי בדיקתו המקיפה והיסודית בפרשות האמורות, מצא לנכון להעבירם גם לעיוני. גם לאחר עיון בממצאים, לא סברתי שהיה מקום לנהוג אחרת מכפי שנהגנו.
זו הייתה ההחלטה שקיבלתי ביחד עם צמרת משרד המשפטים כמובן, וכזו הייתי מקבל גם היום.
8. אגב, בעניין גלנט אני הוא זה שביקשתי מהמבקר להעמיק את בדיקתו וביקשתי אותו נוכח הנסיבות האופפות את האירוע לעשות זאת בדחיפות המתבקשת. המבקר באדיבותו נענה לשתי הבקשות גם יחד. הוא הסכים להעמיק את בדיקתו. והוא עשה זאת בזמן קצר באופן מיוחד. כך כאמור לא היו נסיבותיו של מקרה המפכ"ל.
9. העובדה שחלק מהביקורת שהופנתה כנגדנו טען על מעורבות יתר מצדנו וחלקה האחר על מעורבות חסר, מחזקת את תחושתי כי דווקא שביל הזהב בו פסענו - באחריות, בענייניות ובזהירות - הוא הדרך הנכונה.
עם זאת, לא נעלם מעיני שהיו כאלה שראו עצמם נפגעים כתוצאה מהליך המינוי ולא אכחד מכם שיש עדיין מקום לשיפור בתהליכי בחינת המינויים. לשם כך, אנו בוחנים בימים אלה דרכים לשיפור הליכי המינוי, לרבות באמצעות הקמת גוף לבדיקת מינויים במשרד המשפטים.
10. ומשבאתי לכאן אבקש לאחל לכולכם שתהנו בכנס ואל תשכחו גם לנוח. אני מקווה שהשנה יתאפשר לי לשהות עמכם פרק זמן קצת ארוך יותר.
