ביום בהיר כבר ניתן לראות איך ראש המוסד לשעבר,
מאיר דגן, גוזר קופון ומספר לנו שרק בזכות אזהרותיו נמנעו ראש הממשלה ושר הביטחון מלתקוף את אירן.
מה שמזכיר את החמור שעמד על מסילת הברזל והיה משוכנע שרק לשמע נעירותיו סטה הקטר ממסלולו ומשך את הרכבת לתל אביב במקום לחיפה. העובדה שהרכבת ממילא התכוונה לנסוע לתל אביב - עם או בלי נעירות החמור - היא כבר עניין אחר.
האם מאיר דגן באמת מאמין שביבי וברק מתכוונים לתקוף את אירן? קשה להאמין.
הוא יודע היטב, מאיר דגן, שראש הממשלה ושר הביטחון מדברים על אירן בוקר, צהריים וערב כדי לדרבן את העולם - בעיקר את האמריקנים - שלא להניח לבעיה האירנית ולהגביר עוד ועוד את הלחץ על משטר האייתולות.
ואולי יש גם סיבה נוספת שביבי וברק מספיק חכמים להבין אותה בחילופי קריצות ביניהם: אם הם ידברו כל היום על אירן ועל סכנותיה נגיע למסקנה - כך הם רוצים שנחשוב - שמוטב להשאיר עניינים גורליים שכאלה בידיהם האמונות של שני הגברברים הללו ולא נתפתה להצביע בבחירות הבאות עבור הגברת
ציפי לבני.
כך או כך, אנחנו האחרונים לחשוב שמאיר דגן מנסה להציג את ראש הממשלה ואת שר הביטחון כחמומי מוח - בשל איזה חשבון אישי שיש לו עקב העובדה שכהונתו כראש המוסד לא הוארכה בשנה נוספת.
