הרתעה. פעולת ההרתעה שנעשתה אתמול, אל מול ניסיון פלישת אלפי פלשתינים אל תוך גבולות ישראל, גרמה לראשי, ואני מאמינה שלעוד אלפי ראשים בארץ, להינשא מחדש. לא. זו לא תאוות דם וגם לא תאוות נקם. זו הגאווה על העמידה האיתנה כנגד אלה הקמים להשמידנו. זו לא אותה התנהלות יהודית טיפוסית אשר רועדת בפני הפריץ. להיכנע. כל הזמן להיכנע ולהתרפס בפני הפריץ (העולם). אנחנו כאן בזכות, לא רק זכות אבות, אלא זכות ההכרה של מדינות העולם. אבל משום מה - הגן היהודי של רפיסות, השתלט עלינו וניהל אותנו עד אתמול.
אני לא חוגגת פגיעה באנשים. אבל הם הוזהרו וחיילינו נזהרו. ולכם - אירגוני זכויות האדם הצבועים, אשר אין ספק שאתם ממיטים עלינו את השואות הללו, אני יכולה לומר רק, שלולא התערבותכם החד-צדדית ונתינה של לגיטימציה לכל ההפגנות הנעשות ע"י הפלשתינים, לא הייתה קורית תקרית שכזו. אם כן - דמם של הפלשתינים היא על ידיכם. להיות איש של עקרונות שלום ואחווה, זאת סגולה נעלה כאשר היא מיושמת באובייקטיביות. אבל כאשר האירגונים השמים עצמם לשמור על זכויות של חברה אחת ומפריעים באירגון סדר, לחברה אחרת, כמו שישנן קבוצות ישראליות שמפריעות למהלך חיפוש ותפיסת מרצחים, זו כבר מופרעות.
לראות אישה ישראלית מחבקת בחמלה את אמו של רוצח נוראי כמו הרוצח שרצח את משפחת פוגל הי"ד - זו מופרעות ולא צדק. אני בהחלט בעד שמירת טוהר הנשק. אבל לי אין ספק שצה"ל מחנך את חייליו לשמירה על טוהר הנשק גם ללא התערבות וחדירה של אירגוני "צדק" למיניהם אל בין שורות הלוחמים. אתמול חיילינו הוכיחו זאת. אתמול, כמו גם במבצעים ומלחמות שהיה עליהם להשתתף בהם, כנגד חברה הבזה לבניה שלה. רק תראו את הרצח עם שמבצעים שליטי המדינות שסביבנו, בבני עמם שלהם.
אתמול הזדקף ראשי. כבר שנים שאני מדברת וכותבת על הצורך בהרתעה. וייש לי את הסיבות המוצדקות ביותר. עכשיו ישראל צריכה לעשות עוד צעד אחד. לעשות משפט צדק. על רוצחי משפחת פוגל חייבים להוציא פסק דין מוות. גם הוצאת פסק דין מוות זו הרתעה. מה גם, שלרוצחים מסוג אלה, אין בכלל זכות לחיות. ואני לא מקבלת את ההנחה שגם מאסרי עולם קשים. בטח שלא בבתי הסוהר הישראלים. וכן אינני מקבלת את ההנחה שלא רוצים להפוך את הרוצחים האלה לשהידים. בעיני הוריהם והחברה בה הם צמחו, הם שהידים גם אם ישארו בחיים.
לסיכום. כדי שלא יאשימו אותי בקיצוניות וישאלו אותי מה הפתרון אשיב שאני מציעה לכל אירגוני זכויות האדם לנתב את מרצם והאנרגיות שלהם לחינוך ילדי הפלשתינים בתוך מקומותיהם הם. במחנות הפליטים אשר אחיהם מחזיקים אותם בכוונה. משם תוציאו את החלום על שלום ואחווה. אז גם ייקל להגיע להסדרים ראויים, לשתי חברות, שחייבות לגור זו לצד זו. שתי מדינות.
