יעקב שבתאי הינו סופר ומחזאי ישראלי שנחשב לאחד הנטורליסטים החשובים של הסיפרות העברית.הוא נפטר בשנת 1981. את המחזה "אוכלים" המוצג כעת בתיאטרון החאן הירושלמי כתב ב1979. היום אפשר לראות מחזה זה כקומדיה רגילה, מצחיקה למדי, מבדרת, עשויה היטב והמעוררת צחוק בין קהל הצופים מבלי להשתמש בתחבולות הידועות להצחקה או ירידה מתחת לחגורה. כקומדיה אפשר להציגו בכל מקום ובכל חברה. אך אפשר גם לראותו כסאטירה פוליטית חריפה המתארת את המתרחש עפ'י העיתונות היום בארץ כאשר כל אחד החי כאן יגלה מיד את הדמויות המיוצגות על-ידי שחקני ההצגה וכן את ההקבלה לאירועים המתוארים במחזה. אם נסתכל על המחזה כסאטירה, הדעות יהיו חלוקות עליו בהתאם להשקפתו הפוליטית של כל צופה. תוכן המחזה פשוט ומבוסס על המסופר בתנ"ך-"מלכים א' פרק כא" על כרם נבות. יעקב שבתאי משתמש בכתוב כדי לתאר את יחסי המדינה עם אזרחיה, השיטות בהן היא משתמשת כדי להשיג את רצונה וחוסר האכפתיות שלה מהרס שכן נאמן השומר חוק שבמקרה עמד בדרכו של השליט להשגת רצונו או בהרחבה בדרכה של המדינה להשגת מימוש יעודה ורעיונותיה. במחזה אין רמזים, הכל ברור הכל משורטט בקוים גסים, ברורים שלא משאירים אפילו ספק קטן לגבי הכוונה. יש בו אמירות נוקבות.ממלכה חייבת להיות מפעם לפעם מרושעת. שום חוק לא קדוש. הממלכה זה העיקר. לא יתכן שחוקי הממלכה יתנקמו לממלכה. מה שטוב למלך טוב לממלכה ומה שטוב לממלכה טוב לכולם. רצוי שהממלכה תיהיה מסופקת. הצגת המחזה שהוצג כבר פעמים מספר בארץ, כעת, הינה אקטואלית לאור ההקבלה עם המציאות שלנו כפי שמשתקפת במדיות מסויימות בעלות השקפות פוליטיות ברורות. מלך ישראל - אחאב - יהויכין פרידלנדר חושק בכרמו של נבות היזרעאלי - יוסי עיני כדי להפכו לגן ירק שלו-גן דבר לא חשוב שאפשר לחיות בלעדיו ולא לאמלל חיי שכן עבורו. נבות אינו מוכן למכור את "נחלת אבותיו" או להחליף את כרמו בכרם אחר או בשווה ערך. אשת המלך-איזבל-נילי רוגל מדרבנת אותו, מושכת בחוטים, ממריצה את המלך ובעצם מנהלת את חייו וממלכתו. המלך רוצה שהכל יהיה חוקי או לפחות יראה חוקי ולצורך זה ובהשפעת אישתו הוא מזמין את יועצו-שמעי-לירון ברנס ואליקים - יועצו המשפטי - אריה צ'רנר כדי שימצאו את הדרך החוקית. ההתלבטות קשה.הם מצפוניים, אינם רוצים לפגוע באדם חף מכל חטא. מבינים את זכותו של נבות לעשות בכרמו כרצונו.אך יחד עם זאת הם נהנים מטעמי השלטון, מכל טוב ואוכל טוב וכל זאת יכול להעלם אם לא יספקו את דרישות המלך(המלכה). אליקים איש דתי חלקלק משתמש בידע המשפטי שלו ומפרט את הדרכים החוקיות השונות בהן אפשר להפקיע את הכרם בדרך חוקית. המלכה מבינה מדבריו שאם יאשימו את נבות בקילול אלהים והמלך, הדרך להפקעה קלה וחוקית. מיד נמצאו - הוכרחו שני עדים - שני היועצים ונבות נקרא לסעוד על שולחנו של המלך. הוא מושפל מלכתחילה כאשר מושיבים אותו על כיסא נמוך רמז למקרה ידוע שקרה עם סגן שר חוץ ושגריר ובסוף נבות מואשם.הוא אינו מבין מתי זה קרה,מכחיש אך בסוף הוא נכנע מקריב את עצמו למען המדינה, למען המלך, מקלל כל דבר והכרם כמובן עובר למלך בדרך החוקית ביותר. כאמור ההקבלות גסות ביותר. הכל ניתן בצורה בוטא. נבות נראה כפלאח, כערבי לכל דבר. שש הן הנפשות הפועלות במחזה.שישה טיפוסים שונים המגלמים אותם היטב ועל הצד הטוב ביותר.צוות שנבחר בקפידה וגורם להנאה רבה לקהל. ההצגה לא ארוכה כשעה ועשר דקות.הבימוי-מיכאל גורביץ קומפקטי,מרתק,מבדר,סרקסטי ועשוי היטב. עיצוב הבמה והתלבושות ע'י פרידה קלפהולץ-אברהמי נעשה בחן, בצמצום והתוצאה במה יפה,שולחן אוכל מלא כל טוב ומסודר כיאה לשולחנו של מלך ותלבושות נאות. עיצב את התאורה-רוני כהן. אריאל וולף - המלצר ואיש הביטחון הוא איש צעיר, זריז ומלא הוד והומור.הופעותיו קצרות,אינו מדבר ונותן אתנחתאות קומיות נחמדות. נילי רוגל-איזבל אשת המלך היא המדרבנת, היא הפעילה, היא הרוח החיה והמניעה את הדברים, היא המנהלת על פיה את עסקי המלך, המדינה ומיעצת (דורשת) למלך איך לנהוג ומה לעשות. היא נהדרת. יהויכין פרידלנדר - אחאב מלך ישראל עומד על שלו אך פועל עפ'י עצות אשתו, רוצה לפעול על-פי החוק אך מעקם אותו לצרכיו בדרכים לא כשרות. אריה צ'רנר - אליקים היועץ המשפטי איש עם כיפה מנסה לשמור היטב על החוק כל עוד הדבר אינו יכול לפגוע בו אישית או בהנאות הצפויות לו אם יסכים לעיקומו. לירון ברנס אין לו בעיות עם מצפונו. הוא מבין את צרכי המדינה והצפוי לו אם יהפוך לקשה הבנה. משחקו בנוי היטב, משעשע וטוב. יוסי עיני הוא הקורבן. הוא מיצג כביכול לא רק את עצמו אלא את שכנינו המתוארים במחזה כקורבנות השרירות השלטונות הישראלים. לראות או לא לראות: הפקה עשויה היטב, משחק טוב מאוד. קומדיה מבדרת. כסאטירה מראה את המציאות במבט מסוים. מומלץ.