כש
צביקה הדר הכריז ביום רביעי האחרון שהפרק של שבת ב
כוכב נולד יהיה "ספיישל ים תיכוני", שקלתי לקבוע תור לעקירה כירורגית, שתהיה לתחושתי הרבה פחות מכאיבה. הרי עבור אשכנזיות יוגורטיות כמוני, שהכי קרוב שהן מוכנות להתקרב למוזיקה מזרחית הוא כשהיא חולפת על פניהן ברחוב, בוקעת מאיזו מרצדס עם פרחה בתוכה או בחתונות - מדובר בעינוי מנטלי ופיזי. הצטערתי שלא מציינים השבוע את יום החירש הלאומי.
כן, תקראו לי מתנשאת ופלצנית, אבל זו האמת. אני פשוט לא סובלת את הז'אנר המוזיקלי הזה (ואני לא מתכוונת לתוצרים של זקני השבט או של אלה שכבר לא איתנו, כמו
זוהר ארגוב, אני מתכוונת לאלה שכובשים את קיסריה וחוסכים בתקציב התאורה עם הבלונד פלטינה הזרחני שלהם, לשירים שעומק המילים שלהם שואף למשקל הגורמט) ועוד לא נולד הפרץ שיצליח לשנות את דעתי.