ג'ורג' נחאס, עובד ניקיון בעיריית מעלות, התגורר עם אשתו ושני בניו (18, 15) עד לפני כשנה בדירה שכורה במעלות. עם סיום חוזה השכירות דרש מהם בעל הדירה, מסיבותיו הוא, לפנות אותה. במעלות לא נמצאה עבורם דירה בשכירות ובני המשפחה היו אמורים לצאת לרחוב... כאשר גם לציוד הביתי (כולל מקרר ותנור חדשים) וחפציהם האישיים לא היה פתרון אחסון.
בצוק העיתים הסכימה עיריית מעלות להקצות למשפחה מקלט למגורים זמניים עד למציאת דירה מתאימה. חברת ישקר הסכימה לאחסן את הציוד על חשבונה במחסן בנהריה - הכל מתוך תקווה שתוך שלושה חודשים "תבוא הגאולה". לפני כשישה חודשים התפנתה דירה של כ-40 מ"ר והמשפחה, בלית ברירה, פינתה את המקלט ועברה אל הדירה בה היא מתגוררת בתנאי צפיפות קשים וללא הציוד המאוחסן אשר לא נמצא עבורו מקום בתוכה.
בינתיים לוחצים, אם כי בהרבה עדינות והתחשבות במצב, בעל המחסן וגם ישקר, לפנות את הציוד, אולם למשפחת נחאס אין לאן להעביר אותו וגם לא כסף לשלם עבור האחסון.
משפחות "נזרקות לכלבים"
החלטתי להעלות את הסיפור על הכתב מתוך ידיעה שמשפחת נחאס היא אולי רק סנונית ראשונה לתהליך שיילך ויתעצם, בו רוב משפחות צד"ל החיות בקרבנו, אשר לא קיבלו פתרון לדיור קבוע מהמדינה, יעברו לרחוב.
חשוב לדעת, שפרט למשפחות הקצינים ואנשי המודיעין, שמטופלות על-ידי משרד הביטחון בצורה נאותה, בעצם רוב המשפחות האחרות "נזרקו לכלבים" והמדינה מתנערת מאחריותה לקליטתן הנאותה בארץ. גם משרדו של השר
יוסי פלד, שקיבל על עצמו את האחריות לטיפול באנשי צד"ל, למרות הבטחותיו לבני ה"עדה", אינו מהווה כתובת קונסטרוקטיבית עבורם.
