החברה הישראלית הופכת נרקיסיסטית מיום ליום. האדישות גוברת בקרב האזרחים במדינה. אנו יכולים להצביע על מציאות זו משביתת העובדים הסוציאליים שנמשכה כחודש ימים השנה ונגדעה בטרם הגיעה לפתרון הולם. אפשר לראות את זה גם היום: שביתת הרופאים נמשכת כבר למעלה מכמה שבועות והחברה הישראלית חסרת אמפתיה.
מאבקים חברתיים יורדים מסדר היום התקשורתי והציבורי אם הם נמשכים למעלה משבוע. רק האנשים שנמצאים בשולי החברה, חסרי האונים, הם אלו מרגישים על בשרם את המאבקים החברתיים. הם אלו שסבלו משביתת העובדים הסוציאליים, והם אלו שסובלים משביתת הרופאים שמתרחשת בימים אלו ממש.
מה זה מעיד עלינו כחברה? האם הפכנו לחברה ניאו ליברלית כמו ארצות המעבר, בהן איש באמונתו יחיה? כדאי לנו להתחיל ולדון על עתיד דמותה החברתית של מדינת ישראל, כי אחרת נאבד את כוח החברה שלנו ואת
חופש הביטוי, מתוך ייאוש. לא נוכל להביע מחאות ולחולל שינויים שבעלי המאה עושים במדינה.
