באתר "העוקץ" פורסם (17.6.11) מאמר מעניין על תנועה המונית של נשים נגד איסור החל על נשים בסעודיה לנהוג במכונית.
אחת התופעות הנוקבות של דת האיסלאם: מניעת זכויות בסיסיות מנשים בכל תחומי החיים, תוך הסתמכות על צווי האלוהים. הנושא מוכר ואף משמש פוליטיקאים גזענים במקצת להדביק תווית של פרימיטיביות לעמי האיסלאם. עד כאן הכל כשורה.
מנגד עולה במעריב מאמר של קלמן ליבסקינד הדן באישיותה של הכדורסלנית הדתיה נעמה שפיר ובעיקר ב"חוסר הסובלנות" של איגוד הכדורסל האירופי. האיגוד דורש מכל נבחרת אחדות הופעה. או חולצות כולן, או גופיות כולן. מאחר שאמונתה של נעמה באלוהים מחייבת אותה ללבוש חולצה במגרש, הרי ליבסקינד היה מצפה שכל הנבחרת כאישה אחת תנהג כך. מסתבר שלשאר חברות הנבחרת זה לא מובן מאליו.
אין לי דבר וחצי דבר נגד רגשותיה הדתיים של נעמה. כך חינכו אותה. אבל אני מתקשה להבין את הטמטום של אלה הרואים בנהיגת מכונית על-ידי אישה הפרת צו אלוהי, או בלבישת גופיה של ספורטאית כנ"ל בשנת 2011 (לספירת הנוצרים).
