טול קורה מבין עיניך

בשבוע האחרון תקף ח"כ ישראל אייכלר מ"יהדות התורה" את ראש הממשלה בנימין נתניהו, והאשימו בפחדנות מהתקשורת. הרקע: הפינוי האומלל של קברי קדמוני אשקלון משטח בית-החולים בעיר, לפני כשנה. אינני מעריצו של נתניהו, וכאבתי את הפינוי האכזרי באשקלון. אך אייכלר הוא האחרון שיכול להאשים מישהו בנוגע ל"פחד מהתקשורת". באמצע שנות ה-90, כשכוכבו של אייכלר רק החל לדרוך בשמי התקשורת בארץ, הוא הוביל בביטאון חסידותו - "המחנה החרדי" - קו פוליטי יוני ואנטי-ימני. באותם ימים הייתה חסידותו מזוהה כקרובה לשמעון פרס ולמפלגת העבודה. באותם ימים כתב אייכלר נגד "פרחחי השבבניקים" ברחוב החרדי, שהתלהמו לטובת נתניהו. באותם ימים דיבר אייכלר לטובת פינוי חברון ממתנחליה, וציטט את אדמו"רו מבעלזא בנושא. באותם ימים הציע אייכלר לדבר עם החמאס. אייכלר עודד מביטאונו גם את שס, שבאותם הזמנים הייתה שותפה לאישור הסכם אוסלו, והיה אולי לזרם החרדי היחיד שתמך בגלוי בהסכם ובשס. לא מעט מרוח קרב זו נשא עימו הלה מתוך רצונו לככב בתקשורת החילונית בישראל, שהייתה ידועה כיונית. אך מתחילת שנות האלפיים עבר אייכלר מהפך ניצי, ולא במקרה. לצד כיכובו בתקשורת הכללית, החל לצמוח בתקשורת חרדית-לאומנית של שבועונים שונים. גם הקמת תחנות רדיו חרדיות-לאומניות (רשמיות ופרטיות גם יחד) האיצו את התקשורת הלאומנית ברחוב החרדי. אייכלר קרא היטב את הכתובת הלאומנית על קיר התקשורת החרדית, ודעותיו החלו להשתנות ימינה - משום קול הרחוב החרדי הלאומני, ולא משום דעת תורה או דעת גדולי ישראל. כך לפתע החל הלה לצדד במתנחלים ובהתנחלויות, עד לתמיכה - ממש מטורפת - ב"נוער הגבעות", שגם ח"כים מ"ישראל ביתנו" ומ"האיחוד הלאומי" חושבים פעמיים לפני תמיכה בהם, ועד לביקורת חריפה ועולבת בנשיא ארה"ב ברק אובמה, משום שזה איננו מקבל את מדיניות הכיבוש. אצל אייכלר כל צעד ואמירה פוליטית נמדדים על-פי "מה יגיד הציבור החרדי", ובמיוחד "מה תכתוב על כך התקשורת החרדית". "פני הדור כפני הכלב" - הלאומני. בחדרי חדרים אייכלר תוקף את הציונות ומאשימה בסכסוך עם הפלסטינים, תוך האשמתה בדיכוי היהדות החרדית ובהבאת אסונות לעולם. אך כשאייכלר יוצא מאופר לתקשורת - הוא הופך לציוני יותר מהציונים, מתנחל יותר מהמתנחלים, וקיצוני יותר מפרחחי התקשורת החרדית. ובאשר לקברי קדמונינו - הייתי מבקש מהאיש פשוט לנעול את לשונו, ולא להגן עליהם מתוך צביעות פוליטית. שהרי הוא מנהל מלחמה, יותר משש-עשרה שנה, בארגוני ההגנה של עצמות קדמונינו, ובראשם "אתרא קדישא". כבר באמצע שנות ה-90 שימש ביטאונו כלי למאבק נגד "אתרא קדישא" ביפו, לטובת חברת "אילן-גת", וטענתו אז הייתה ש"המאבק פוגע בתדמית החרדים בתקשורת החילונית ובסיכויינו למצוא בעלי תשובה". אז באמת, ישראל אייכלר היקר, טול קורה מבין עיניך וקיסם מבין שיניך, והייה האחרון שיטיף למישהו, כולל נתניהו, על "פחדנות מהתקשורת".