לבחירות המוניציפאליות שנערכו ב-1993, קדמו פריימריז שנערכו בין מתפקדי מפלגת העבודה על תפקיד יושב-ראש הרשימה ומועמדה לראשות העיר. בבאר שבע של אותה עת התמודדו על הבכורה בני קרוצי', שעלה ארצה ממרוקו בשנות הששים ואף הספיק לשמש מזכיר הסניף המקומי של המפלגה, ופימה פיינבלום, שעלה ארצה בשנות השבעים מברית המועצות. בסיומו של תהליך בחירות סוער ורב תהפוכות, הוכרז בני קרוצ'י כמנצח ומועמד המפלגה לראשות העיר. במאמר מוסגר נציין, כי קרוצ'י הפגין אז נדיבות של מנצחים כאשר הציע את המקום השני, כחלק מפררוגטיבה, ליריבו-עמיתו פיינבלום, אבל הלה העדיף להצטרף כמספר שתיים ברשימה עצמאית שהוביל אריה בר, שבאותם ימים נפרד מתפקידו כמנכ"ל משרד השיכון אצל אריאל שרון. המעבר של פיינבלום לרשימתו של בר בזמנו, לווה בשורה של הטחת האשמות קשות בקרוצ'י על זיוף הן במפקד שערך עבור המפלגה באזור באר שבע והן בקלפיות. בין השורות אף נשמעו רמזים על "התנהלות והתנהגות תרבותית המאפיינת מאוד את ארץ מוצאו של המנצח". למרות שעברו חלפו מאז כ-18 שנים, מקננת בי תחושה של דה ז'וו כאשר אני קורא ושומע את דבריהם של עמרם מצנע, בוז'י הרצוג ואחרים על עמיר פרץ. אבל בין לבין ישנו גם הניצחון קצר המועד של פואד בן-אליעזר, ששימש שר ביטחון בממשלת שרון. גם אז הוטחו בו האשמות קשות להחריד על "איש שטח שקנה פעילים ומתפקדים", על "מחנה פואד ששיחד דרוזים ובדואים" וכדומה. יכול להיות, שהאשמות קשות הוטחו אז גם במנצחים אחרים של מפלגת העבודה, אבל לא זכור לי כי מישהו הזכיר אי פעם את ארץ מוצאם או את התנהלותם התרבותית של שמעון פרס, רבין, ברק או מצנע, למרות ששלושת האחרונים נולדו בארץ. אבל כאשר המנצח הוא בן עדות המזרח, עירקי או מרוקאי, תמיד נוהגים להזכיר לו את "המומים" שלו. לצערי, במפלגת העבודה, למרות שלפחות מחצית ממתפקדיה כיום הינם בנים ליוצאי עדות המזרח, ישנם כאלה שעדיין שולפים, לפי הצורך, את השד העדתי, כי זה משרת אותם. מבחינתם של אלה, תפקיד יו"ר המפלגה "חייב", פשוט חייב להיות בידי מי שהוא או הוריו נולדו באירופה. אז זהו, שלא, נגמרו הימים האלה וטוב שכך. מפלגת העבודה צריכה להקיא ולהוקיע את כל מי שמנגח על-רקע עדתי, יהיה אשר יהיה. שהרי גם ככה מצבה לא מרנין במיוחד. אז, אם חפצה חיים היא וגם לגדול מעט מעבר לשבעה-שמונים מנדטים, שתחדל ולאלתר להנחית קרדומים על מנצחים ממוצא מזרחי, אחרת ההבדלים בינה לבין מרצ, מבחינת הגיוון האנושי, יהיה קטנים מאוד, אם בכלל. ומילה לסיום: לפני מספר חודשים פורסם כי בוז'י הרצוג התבטא קשות נגד עמיר פרץ, לאחר שהלה ניצח את שמעון פרס בפריימריז שנערכו לפני מספר שנים. הרצוג, כך פורסם, הציג את פרץ כנחות וכמי שיבריח חברים מהמפלגה בשל מוצאו המרוקאי. פרץ הבליג, הרצוג הכחיש והסיפור נגמר. אלא מה, עד היום לא הצלחתי להבין מדוע הרצוג, בנה של אורה הרצוג, שנולדה במצרים, לא השתמש ולו פעם אחת בטיעון "אינני גזען, הרי אימי היא בת לעדות המזרח". אבל יש לי הסבר: הרצוג, כנראה, חי בהכחשה ובהדחקה עם עובדות פשוטות כמו היותו חצי מזרחי. לדידו, זו לא סיבה לגאווה, אדרבה, עדיף להסתיר זאת.